הַזְּכָרִים לַה'
בכורות יז ע"א
"רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר: (שמות יג, יב) הַזְּכָרִים לַה'".
רחל היא כבשה בוגרת. וכך היא דרשתו של רבי יוסי הגלילי: תחילת הפסוק: וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה', מה זה כולל? מבואר בסוף הפסוק: אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים - לַה', כאשר יהיה לך זכרים בלשון רבים – יהיו כולם לה'.
וחכמים חולקים על רבי יוסי הגלילי ואומרים: אי אפשר לצמצם, כלומר אי אפשר לקבוע ששניהם נולדו ממש יחד, אלא ודאי שרוב ראשו של אחד מהם יצא מעט קודם, לפיכך ספק מיהו הבכור.
האם חכמים חולקים גם על עצם דרשתו של רבי יוסי הגלילי? מה דעתם כשאין ספק ששני הבכורים נולדו כאחד? נראה להלן.
בשבעה מקומות אומר הכתוב: בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן, רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל. וגם יעקב אבינו עצמו אומר: (בראשית מט, ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה. אבל אומר הכתוב בדברי הימים (א ה, א) וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל. כלומר שיוסף קיבל כפל שבטים – (בראשית מח, ה) אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ובכל זאת גם שם בהמשך הפסוק בדברי הימים ראובן ממשיך להקרא בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל.
במסכת בבא בתרא (דף קכג ע"א) שאל רבי חלבו: "מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף", מסבירה הגמרא למה דוקא ליוסף. אמר רבי יונתן "ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: (בראשית לז, ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב – יוֹסֵף, רחל היא שנקראת (בראשית מו, יט) אֵשֶׁת יַעֲקֹב, והיא עקרת הבית, ובנה יוסף הוא בנו העיקרי של יעקב. אך עדין התירוץ אינו שלם. התורה צוותה: (דברים כא, טז) לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר, היות שלא כשר הדבר בעיני המקום, הכיצד יכל יעקב גם לפני מתן תורה לבכר את בן רחל אותה אָהֵב על פני בן צרתה (בראשית כט, לא) כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה!
הסביר אור החיים הקדוש בפרשת ויחי (מט, ג) בשם הזהר הקדוש בפרשת וישלח, שבשעה שבא יעקב אל לאה, בכל אותו הלילה רצונו ולבו היו ברחל כי חשב שהיא רחל, והיות שהרצון הראשון היה ברחל בכורתו חזרה ליוסף בכור רחל.
ובפרשת ויחי נוסף בזוהר שזהו פירוש פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, כאן נרמז על ההרהור הראשון שהיה לו ליעקב בתחילה ברחל. כי אילו היה הרהור ההוא בלאה, היה נשאר ראובן בבכורתו בכל, במלוכה ובכהונה ובכפל הבכורה, אבל, פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך, היה אז הרהור אחר, אז חללת וכו'.
היכן דברים אלו רמוזים במתניתין? נשוב למשנתנו: "רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר: הַזְּכָרִים לַה'".
למה הזכיר רבי יוסי הגלילי רחל דוקא, יכל לומר בהמה ובזה היה כולל גם פרה ועז ואף חמורה. למה אמר: רחל שלא ביכרה, הרי ברגע זה היא כן ביכרה! ויכל לומר: רחל שבעת שביכרה ילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת!
אלא שרבי יוסי הגלילי ששמו הוא קיצור של יוסף, רמז במשנתנו לבכורה הכפולה של יוסף הצדיק יחד עם ראובן בכור ישראל.
"רחל שלא ביכרה" היא רחל אימנו – שלא ביכרה את בכור יעקב, ונולדו שני זכרים בכורים, שניהם כאחד ממש – זה במעשה וזה במחשבה, ובאופן זה אפשר ואפשר לצמצם! שניהם בכורים לה' שנאמר: הַזְּכָרִים לַה'.
