שלימות מול אחריות / רפי זברגר

שבת כ ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה, בשלהי דף י''ט: על הגדרות אופני בישול המותרים לפני שבת:

אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום.

מותר לצלות בשר, בצל או ביצה לפני שבת ולהשאירה להמשך הצלייה בשבת, רק אם הבשר או הבצל או הביצה יספיקו להיצלות לפני שבת. ולמרות שהבשר ימשיך להתבשל במשך השבת, אין איסור, כיוון שאם ניצלה לפני השבת אין חשש שהאדם יחתה את הגחלים ויעבור על איסור הבערה בשבת.

אין נותנין פת לתנור עם חשכה, ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום.

אותו דבר לגבי אפיית פת בתנור. מותר להכניס פת לתנור שימשיך להיאפות במשך השבת, רק במקרה שקרמו פניו של הפת לפני שבת. שבמקרה זה כבר אין יותר חשש לחתות את הגחלים בשבת. 

הנושא

הגמרא בתחילתה מגדירה את הצלייה הנדרשת להיעשות לפני שבת, כדי שיהיה מותר להמשיך ולצלות גם במשך השבת:

וכמה?
מהו שיעור הצלייה הנדרש לדין המשנה?

אמר רבי אלעזר אמר רב :כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי.

רבי אלעזר בשם רב אומר כי מספיקה צלייה ברמה של ''מאכל בן דרוסאי'' שהוא שליש בישול. לאחר צלייה של שליש בישול כבר אין יותר חשש שהאדם יחתה את הגחלים.

איתמר נמי, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - אין בו משום בישולי נכרים.

הגמרא מוכיחה זאת מאיסור חכמים לאכול אוכל שנתבשל על ידי גויים, כדי שלא יהיו רגילים בחברתם ויתחתנו איתם.
רבי יוחנן פסק שאם המאכל כבר התבשל על ידי יהודי לרמה של בן דרוסאי (שליש בישול) מותר לתת לנוכרי להמשיך את הבישול, כיוון שזה כבר לא נקרא ''תיקון האוכל'' אלא רק השבחה, ובמקרים כאלו כבר אין יותר חשש לחיתון עמם.

תניא, חנניא אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה ואף על פי שאין גרופה וקטומה.

הגמרא מצטטת ברייתא הדנה בדיני שהייה על גבי כירה בשבת. באופן עקרוני אסור להשהות סיר על גבי כירה (שאינה גרופה וקטומה) בשבת שמא יחתה. אומר רבי חנניא כי מותר להשאיר סיר על כירה, אף שאינה גרופה  וקטומה (ואז יש חשש לחיתוי הגחלים) אם התבשיל בושל כבר לרמה של מאכל בן דרוסאי. הנ''ל מאותה סיבה, שבמקרה זה אין כבר יותר חשש ל''שמא יחתה''.

מהו המסר?

למדנו כי בישול לרמה של ''מאכל בן דרוסאי'' מהווה את ''עיקר הבישול'' ולכן לאחר מכן אין איסור בישול וצלייה בשבת (כאשר הניחו על הכירה לפני שבת), אין איסור בישול נוכרים, ואין איסור שהייה על גבי כירה בשבת.
נלמד מהלכה זו מספר מסרים:

• ''עיקר הבישול'' מספיק ולאחריו יש רק חשש קטן מאוד למכשול. מכאן שלא תמיד צריך להגיע לשלמות כדי למנוע כישלון. לפעמים ניתן להסתפק ברמה מסוימת כדי להבטיח יציבות. רמה כזו כבר ''מספקת ביטחון'' מפני נפילה.

גם בחינוך אין חובה שהתלמיד יגיע ''לרמה מושלמת'' כדי למנוע טעויות בהמשך. אם מגיע לרמה מסוימת ניתן להגדירו שהוא כבר בסרגל עלייה, וההמשך יגיע.

• כמו כן למדנו היום כי הכנה טובה בערב שבת מספיקה כדי לא להיכשל בשבת. בישול לרמת ''מאכל בן דרוסאי'' מתירה להמשיך את הבישול (שהחל מערב שבת) גם במשך השבת. מלמד אותנו להתכונן לכל משימה ולכל פרויקט שאנו מבצעים, כדי להצליח במשימה ולמנוע נפילות עתידיות.
• נבחין בין שלימות לאחריות. ''מאכל בן דרוסאי'' אינה שלימות, אך היא מייצרת אחריות. אחריות לכך שאנו כבר עמוק בתוך הפעולה, ואין חשש גדול לנפילות (שמא יחתה).

אנו שואפים לשלימות, אך בכל מקרה חייבים להיות אחראים, ולעשות דברים ''בטוחים'' ברמה סבירה.

• ישנה עוד נקודה מעניינת: כאשר מאכל מגיע לרמה של ''מאכל בן דרוסאי'' אין ככל הנראה יצר ורצון עז להמשיך ולבשל, כיוון שכבר הגענו לרמה סבירה שאנו ''חיים טוב איתה''. דבר זה מלמד אותנו למצוא דרכים טובות שיקלו עלינו להילחם עם היצרים הפחות טובים. ליצור מצבים בהם אנו ''חיים טוב'' ולא חושבים על מעשים לא טובים.  
  על דרך זו נאמר במשלי (כ''ד, ו'): ''בתחבולות תעשה לך מלחמה''. אדם חייב להרחיק מעצמו את האפשרויות ליפול, בכל מיני אמצעים ותחבולות. להיות במקום שבו המחשבות מופנות לכיוונים אחרים, חיוביים יותר, ואז ממילא הסכנות לנפילה תהיינה קטנות לעין ערוך. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]