גידול בהמה דקה בארץ ישראל

הרב דב קדרון

בכורות כח ע"ב

רש"י (ד"ה משום) מזכיר את גזירת חכמים שלא לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, משום שדרכן של בהמות אלו לרעות בשדות אחרים ויש בכך משום גזל ונזק. גזירה זו נזכרת במשנה במסכת בבא קמא (דף עט,ב) וב"בירור הלכה" שם מובאות שיטות הראשונים וההבדלים ביניהם להלכה.

אחת המחלוקות המובאות שם היא האם יש תוקף לגזירה זו בזמן שעם ישראל גלה מארצו. לדעת רבי אשתורי הפרחי גזירה זו אינה תלויה בישיבת עם ישראל בארץ ישראל, ועל פי ביאור האחרונים בדבריו כוונתו היא שארץ ישראל שייכת לעולם לעם ישראל, גם אם בפועל רוב העם נמצא מחוץ לה, ולכן הגזירה נשארת בתוקפה במשך כל השנים. לעומת זאת השולחן ערוך (חו"מ תט,א) פוסק שבזמן הזה (בתקופתו) שאין מצוי שיהיו ליהודים שדות בארץ ישראל - מותר לגדל בה בהמה דקה.

עוד מחלוקת מובאת שם, על פי דעת השולחן ערוך שאיסור זה לא נהג בזמן הגלות: בימינו כאשר עם ישראל שב לארצו, האם הגזירה חוזרת לתוקפה. לדעת מרן הרב קוק זצ"ל וכן הגר"ע יוסף זצ"ל האיסור חזר לתוקפו. לעומת זאת הגרצ"פ פראנק זצ"ל פסק שמכיוון שבטלה הגזירה בזמן הגלות שוב אין האיסור חוזר לתוקפו מעצמו ללא גזירה חדשה.

גם הגר"ש ישראלי זצ"ל פסק להתיר, כי מכיון שהאיסור הוא מחשש גרימת נזק, פשוט שאם הניזוקים מוחלים על זה ומוכנים לכך שאחרים יגדלו בהמות ואם יזיקו ישלמו - הדבר מותר. על כן בזמננו שהישוב בכללותו מפיק תועלת מגידול בהמה דקה - הרי זה כמחילה הדדית ומותר לגדל, ואם יזיקו ישלמו, ובמיוחד שהיום אי אפשר להביא בהמות דקות מארצות סמוכות, ולהביא אותן מרחוק זהו דבר יקר.