לשם מה הרופא עובד?

הרב דב קדרון

בכורות כט ע"א

אסור ליהודי לקבל שכר על עשיית מצווה, לכן אסור לדיין לדון, לעד להעיד, או להזות מי חטאת על טמא מת בתמורה לתשלום. חכמים אף קנסו את מי שעשה כן, וקבעו שאין תוקף למעשהו. מותר רק לקבל משכורת מהציבור, או שכר בטלה, או פיצוי עבור ההוצאות שנגרמו לו, אבל לא תשלום עבור עשיית המצווה עצמה. המקור מובא בגמרא, ממשה רבינו שלימד את התורה בחינם, ואמר לעם ישראל (דברים ד,ה): "ראה לימדתי אתכם וגו'" ודרשו: מה אני בחינם אף אתם בחינם.

על יסוד עיקרון זה דן מרן הרב קוק זצ"ל (אורח משפט סימן כ) במעמדו של רופא. גם רופא שמרפא אנשים עושה בכך מצווה, ולכן אסור לו ליטול שכר עבור הריפוי ולא עבור הידע הרפואי שהוא מלמד את החולה, אלא רק שכר עבור טרחה שאינה קשורה לריפוי עצמו, או שכר בטלה. הוא מוסיף, שהמינוי של הרופא למשרתו, נחשב ל"מינוי של שררה", שכן כל מינוי שיש בו צד של כבוד, כמו רפואה, שבא על ידי חכמה ולימוד, הוא מינוי של שררה, והמשמעות היא שמי שהתמנה לכך יש לו חזקה ואי אפשר לסלק אותו מחזקתו אלא אם כן פשע או מעל בתפקידו.

הוא מבאר שעיקר כח השררה הוא משום שיש בה כבוד של חכמה וידיעה, וכיוון שמקור כל החכמות הוא בתורה נמצא שלימוד חכמת הרפואה נכלל בכלל דברי תורה מצד זה שיש בה חשיבות של חיי הבריות וחכמת הבורא.

נמצא שאסור לרופא לקבל כסף עבור הרפואה עצמה, אבל מותר לו לקבל כסף עבור איבוד זמנו. מכאן נובע ההבדל בין דרגות שונות של רופאים: ככל שהרופא מכיר בגודל שליחותו, כך הוא מבין שהשכר אינו תכלית עבודתו, אלא אמצעי המאפשר לו להמשיך ולעסוק במצווה הגדולה של ריפוי חולים והצלת חיי אדם.