טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אימא חמור אדום בעלמא הוא – חמור
"ת"ש: פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה מין סוס פטורה מן הבכורה, אם יש בו מקצת סימנין חייבת בבכורה מאי לאו אתרוייהו? לא, אפרה שילדה מין חמור; אבל חמור שילדה מין סוס למאי קתני לה לפטורא? פשיטא! השתא ומה פרה שילדה מין חמור, דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה נינהו, אמרת אם יש בו מקצת סימנין אין, ואי לא לא, חמור שילדה מין סוס מיבעיא? איצטריך, סלקא דעתך: התם הוא דיש לה קרנים והא אין לה קרנים, הא פרסותיה סדוקות והא פרסותיה קלוטות, אבל הכא דאידי ואידי אין לה קרנים, אידי ואידי פרסותיה קלוטות, אימא חמור אדום בעלמא הוא! קמשמע לן" (בכורות, ו ע"א).
פירוש: ת"ש: פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה מין סוס פטורה מן הבכורה, אם יש בו מקצת סימנין חייבת בבכורה מאי לאו אתרוייהו? לא, אפרה שילדה מין חמור; אבל חמור שילדה מין סוס למאי קתני לה לפטורא? פשיטא! השתא ומה פרה שילדה מין חמור, דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה נינהו, אמרת אם יש בו מקצת סימנין אין, ואי לא לא, חמור שילדה מין סוס מיבעיא? איצטריך, סלקא דעתך: התם הוא דיש לה קרנים והא אין לה קרנים, הא פרסותיה סדוקות והא פרסותיה קלוטות, אבל הכא דאידי ואידי אין לה קרנים, אידי ואידי פרסותיה קלוטות, אימא חמור אדום בעלמא הוא! קמשמע לן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה) שם באנגלית: Donkey, Domestic ass שם מדעי: Equus asinus
שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק
נושא מרכזי: מהו צבע פרוות החמורים והסוסים?
לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.
ממהלך הסוגיה משתמע שהצבע הנפוץ של פרוות הסוסים היה חום-ערמוני (בלשון הגמרא אדום) ואילו פרוות החמורים, בדרך כלל, איננה אדומה. רש"י מפרש: "חמור אדום - וליחייב בבכורה קמ"ל סתם סוסים אדומים הן". רבינו גרשום פירש:
"אבל הכא. בחמור שילדה מין סוס דאידי ואידי אין לה קרנים אידי ואידי פרסותיה קלוטות ממאי דהאי מין סוס דלמא לאו סוס הוא אלא חמור אדום בעלמא הוא. דסתם סוס אדום וחמור שחור. והאי דלמא אף על גב דאדום הוא אימא חמור אדום הוא וליחייב בבכור להכי אצטריך למתני לה לפטורה וכו'".
תויו"ט (בכורות, פ"א מ"ב): "כמין סוס - כתב הר"ב אימא חמור אדום הוא ומסיים רש"י סתם סוסים אדומים הם". הצבע "אדום" במקרא וחז"ל ביחס לבהמות הוא חום ערמוני וכך פירש רע"ב (בבא בתרא, פ"ה מ"ו): "שחמתית - אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום".
ספק הגמרא מעיד על כך שבניגוד לסוסים פרווה חומה היתה נדירה בחמורים. אם אתון המליטה עייר שאינו אפור אלא בעל פרווה אדמדמה/חומה המזכירה סוס, היה מקום לחשוש שמא לא מדובר בוולד ממין אחר (סוס), אלא בחמור בעל גוון יוצא דופן. בתקופת חז"ל, הצבע השכיח של חמורים היה חום-אפור, אפרפר-כהה או אפור בהיר. גוונים כהים אלו נקראו לרוב באופן כללי "שחור" להבדיל מ"לבן" או מ"אדום" שהוא הגוון החום-ערמוני הבולט אצל סוסים.
חמורים לבנים או אתונות לבנות נחשבו לנדירים, יוקרתיים וייחודיים במיוחד. בתקופות המקרא והחז"ל, רכיבה על אתון לבנה סימלה מעמד רם, שופטים או מכובדים. בספר שופטים (ה י') אנו מוצאים: "רכבי אתֹנות צחרות ישבֵי על מדין והלכי על דרך שיחו". מפרש שם רש"י "רוכבי אתונות צחורות - הסוחרים והשרים שירכבו מעתה על אתונות לבנות החשובות מבלי יראה ודאגת עובדי גילולים ואותן שיושבין על מדין לשון דיינים שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא וכו'". בתפיסה העממית הרווחת כיום מקובל לחשוב שהמשיח יבוא על חמור לבן, אך בספרות האמוראים בתלמוד לא מוזכר שהחמור של המשיח יהיה לבן. מקור תפיסה זאת הוא אולי בדברי הגמרא בסנהדרין (צח ע"א): "... וכתיב עני ורכב על חמור! זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור. אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי! אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?"(1)(2). מפרש שם רש"י: "בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין - שחמור שלו כן הוא, במלתא בעלמא דחייה". המהרש"א (חידושי אגדות, שם) מפרש שבר חיור הכוונה לצבע לבן:
"בר חיור גווני. ור"ל ע"פ מ"ש בפרקין ואחר כך נעשו לבנים דסוס חיורא מעלי לחלמא כו' וזה רמז לו דבסוס חיוור בחלום הוא סימן יפה לו אבל אדום סימן רע לו כדאמרינן פרק הרואה ואית לך סוס חיור ר"ל באם אתה בטוח לסימן יפה שמא אית לך היפך זה סוס אדום אבל חמור הוא רמז שהחמור בחלום ודאי סימן יפה כדאמרינן פרק הרואה ומייתי ליה מהאי קרא התם ע"ש והיינו דסוס רמז על מלחמה ומריבה אבל חמור רמז ישא עול מצות ותורה כמה שנאמר יששכר חמור גרם רובץ וגו' וק"ל".
בניגוד למגוון הגדול של צבעים ודגמים בפרוות הסוסים, מגוון הצבעים של החמורים היה ועדיין מצומצם מאד. זן חמור הבית הנפוץ בארץ ישראל ובמזרח התיכון "ירש" מאב המוצא שלו, הערוד (תמונה 1), את צבעיו האפורים והלבנים (תמונה 2). החמורים ששימשו בדרך כלל כבהמת עבודה חסרת תהילה כמעט לא זכו לברירה (סלקציה) לטובת צבעים מרשימים. לעומתם הסוסים שתפסו מקום מכובד בתחומים רבים וכסמל מעמד (ראו במאמר "בייש סוסתו של חברו" (כתובות, סו ע"א). עברו ברירה לטובת מגוון גדול של צבעים מועדפים בעלי ערך מעשי, סמלי או דקורטיבי. מחקרים גנטיים שנערכו בעזרת D.N.A שהופק מעצמות סוסים שנמצאו בחפירות ארכיאלוגיות אפשרו לעקוב אחר ההיסטוריה של צבע פרוות הסוסים.
העדפות בני האדם ביחס לצבעי פרוותם של סוסים השתנו במידה ניכרת לאורך הזמן ובין תרבויות שונות. חוקרים מצאו כי סוסים בעלי כתמים או גוונים מדוללים(3) היו נפוצים יותר החל מראשית הביות ועד סוף האימפריה הרומית, בעוד שבימי הביניים שלטו צבעים אחידים (חום-אדמדם, שחור וערמוני). האדם בחר והרביע סוסים לא רק משיקולים אסתטיים תלויי תרבות, אלא גם לפי צרכים מעשיים. סוסים בעלי פרווה כהה (שחור, חום) סופגים יותר חום מקרני השמש ובאזורים קרים זה יתרון לשמירה על חום הגוף. לעומת זאת סוסים בהירים (כמו סוסים אפורים, לבנים או זהובים) מחזירים את קרינת השמש ומסייעים לסוס להתמודד טוב יותר עם אקלים מדברי או חם מאד. לאורך ההיסטוריה (מיוון ורומא ועד העת החדשה), מפקדים העדיפו סוסים כהים ואחידים (חום, שחור) לקרבות לילה או למארבים, כיוון שסוסים לבנים, אפורים או מנוקדים בלטו למרחוק וחשפו את הכוח. לעומת זאת, מפקדים ופרשים בכירים רכבו לעיתים דווקא על סוסים לבנים או בולטים במכוון, כדי שחייליהם יוכלו לזהות אותם בקלות בשדה בהמולת הקרב.
בעת העתיקה והתקופה הרומית (עד שנת 500 לספירה) הייתה העדפה אנושית חזקה לסוסים מגוונים ומנוקדים. צבע חום וערמוני היו קיימים במספרים גדולים, אך לא שלטו באופן מוחלט כפי שקרה מאוחר יותר. מימי הביניים (משנת 500 לספירה) ועד ימינו הפופולריות של החום והערמוני זינקה באופן דרמטי. העדפות הגידול האנושיות, לצד צרכים צבאיים ומעשיים, הביאו לדחיקת הצבעים המנוקדים. החל מתקופה זו הצבעים הנפוצים היו ערמוני (Chestnut) ו"חום Bay"(4). הצבע הערמוני וחום Bay הפכו לצבעים הדומיננטיים ביותר בעולם בפער ניכר. אם בוחנים את כלל גזעי הסוסים הקיימים כיום בעולם (מסוסי מרוץ ועד סוסי עבודה) חום Bay נחשב לצבע הנפוץ ביותר בעולם הסוסים ומיד אחריו מדורג הצבע הערמוני. בגזעים מסויימים כמו הגזע הערבי הוא אף השכיח ביותר. צבעים אלה נפוצים בהרבה מצבעים כמו שחור מוחלט, אפור/לבן או צבעים מדוללים.
 |
|
 |
| תמונה 1. ערוד - צולם בחי בר |
|
תמונה 2. חמורים - צולמו בשמורת עינות צוקים
|
תמונה 5. צילם: Byrdyak
מקור מרכזי:
"The Emperor's new coats: History of horse coat colors"
(1) פירוש. ... ומצד אחר כתיב [נאמר]: במשיח גם כן "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט, ט)! וכך הוא מיישב: אם זכו ישראל יבוא המשיח עם ענני שמיא בהדר ולמעלה מגדר הטבע, לא זכו יבוא כעני ורוכב על חמור. בקשר לפסוק זה מסופר אמר ליה [לו] שבור מלכא [המלך, מלך פרס] לשמואל בלגלוג: אמריתו [אומרים אתם] כי משיח על חמרא אתי [חמור יבוא], אישדר ליה סוסיא ברקא דאית [אשלח לו איפוא סוס רכיבה שיש] לי. אמר ליה [לו]: מי אית [האם יש] לך בר חיור גווני [סוס זה בן אלף גוונים], כחמורו של המשיח? שודאי גם הוא יהא למעלה מדרך הטבע.
(2) להרחבה בפירוש המילה "ברקא" ראו במאמר "ארכביה אתרי ריכשי" (בבא בתרא, קנב ע"א).
(3) בעולם הגנטיקה של בעלי חיים בכלל, ושל סוסים בפרט "גוון מדולל" (Diluted coat / Dilution) הוא צבע פרווה שהפך לבהיר יותר מצבע הבסיס המקורי שלו בעקבות נוכחות של גנים "מדללים". מבחינה ביולוגית, לכל הסוסים יש פרווה המבוססת על פיגמנט שחור, פיגמנט אדום/חום, או שילוב שלהם. כשגן דילול (מדלל) נוכח במערכת הגנטית, הוא "מוהל" או מפחית את ריכוז הפיגמנט בשערות, בעור או ברעמה.
(4) סוס מוגדר כבעל צבע חום Bay אך ורק אם מתקיים השילוב הבא: פרוות הגוף בגוון חום או חום-אדמדם ובעל "קצוות" שחורים. הרעמה, הזנב, קצוות האוזניים והחלק התחתון של הרגליים (מהטלפיים ועד מעל הברכיים) צבועים בשחור מוחלט. אם גם הרעמה והזנב של הסוס חומים או אדמדמים (כמו גופו), אין זה סוס Bay אלא סוס ערמוני.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
