לשלוט על ''האונס'' / רפי זברגר
שבת לג ע''א
הקדמה
למדנו במשנה בדף ל''א:
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר
בשעת לידה, אשה נמצאת בסכנה וזקוקה לרחמי שמים מרובים, לכן קובעת המשנה כי מצוות ספציפיות אשר נוהגות באשה, והיא לא הייתה זהירה בהן, ''מקטרגות'' עליה ועלולות חס וחלילה לגרום למיתתה. שלשת העבירות המנויות במשנה:
- אשה שלא נשמרה ממגע עם בעלה בימי נידותה (רואה דם בשעת וסתה), שאז היא אסורה עליו.
- לא הפרישה חלה (מצווה הנעשית בדרך כלל על ידי האשה) מבצק אשר הכינה לאפיית חלות או עוגות מ''בצק עבה''
- לא נזהרה מהדלקת נרות שבת בזמן.
הגמרא בדף ל''ב: מצטטת ברייתא הקובעת כי ישנן עבירות נוספות שבגינן נשים עלולות למות:
תניא רבי נתן אומר בעוון נדרים - מתה אשה של אדם, שנאמר (משלי כ''ב, כ''ז): אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ. רבי אומר: בעוון נדרים - בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר (קהלת ה', ה'): אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, איזה הן מעשה ידיו של אדם? הוי אומר בניו ובנותיו של אדם.
מחלוקת רבי נתן ורבי מי נענש בעוון אי קיום נדרים, רבי לומד מהפסוק במשלי כי אשתו (מִשְׁכָּבְךָ) של האדם הנודר מתה, ורבי לומד מהפסוק בקהלת כי בניו (המוגדרים מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ) של האדם הנודר, מתים בעקבות אי קיום נדריו.
בהמשך הגמרא מובעות דעות נוספות על עבירות שאדם עובר הגורמות למות בניו: ביטול תורה (רבי יהודה הנשיא), אי זהירות בקיום מצוות מזוזה (רבי חייא או רבי יוסי), אי זהירות בקיום מצוות ציצית (רבי מאיר או רבי יהודה), שנאת חינם (רבי ירמיה) ועוד.
בהמשך מביאה הגמרא עבירות נוספות הגורמות לתוצאות שונות, כמו למשל:
- בעוון ביטול תרומות ומעשרות אין גשם (מביא להתייקרות וחוסר פרנסה)
- בעוון גזל יש רעב
- בעוון עינוי דין (השהיית הדין), עיוות דין (דין ''מעוות'' במזיד), קלקול דין (בטעות) וביטול תורה – באות מלחמות, דבר ובצורת.
- בעוון שפיכות דמים נחרב בית המקדש ושכינה מסתלקת.
- בעוון נבלות פה (דיבורים גסים) באים צרות וגזירות קשות.
ועוד ...
הנושא
בדף שלנו (עמוד א') מביאה הגמרא דעה כללית על עונשים הבאים לאדם בעקבות עבירות שעובר:
אמר רב אושעיא: כל הממרק עצמו לעבירה - חבורות ופצעין יוצאין בו, שנאמר (משלי כ', ל'): חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן,
רב אושעיא לומד מהפסוק במשלי כי אדם המפנה עצמו מעיסוקים אחרים כדי לעבור עבירות (בְּרָע) הרי גופו מגדל חבורות ופצעים.
ולא עוד, אלא שנדון בהדרוקן, שנאמר (שם): וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן.
מוסיף רב אושעיא כי אדם כזה נענש גם במחלה הנקראת הדרקון הגורמת לנפיחות בבטן.
אמר רב נחמן בר יצחק: סימן לעבירה הדרוקן.
רב נחמן מוסיף ואומר כי אדם החולה במחלקת הדרוקן, מעיד כי עבר עבירות (מחלה זו באה רק על עבירות).
תנו רבנן: שלשה מיני הדרוקן הן: של עבירה – עבה, ושל רעב – תפוח, ושל כשפים – דק.
הברייתא מפרטת שלושה סוגים של מחלת ההידרוקן, כאשר כל אחד נובע מדבר אחר:
- עבה (נוזלים הצטברו בבשר) – נובע מעבירות.
- תפוח (נוזלים בבשר המייצרים בועות) – נובע מרעב
- דק (בשר מדולדל) – נובע מכשפים.
הגמרא מספרת על מספר רבנים שחלו במחלת ההדרוקן, אך המחלה נבעה מגורמים שאינם עבירות:
שמואל הקטן חש ביה, אמר: ריבונו של עולם, מי מפיס? איתסי.
שמואל הקטן חלה בהדרוקן, והתפלל לקדוש ברוך שירפאהו, כדי שאנשים לא יחשדו כי חלה בעקבות עבירות, ואמנם הוא התרפא ממחלתו.
אביי חש ביה, אמר רבא: ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה.
גם אביי חלה בהדרוקן, ורבא אמר כי הוא יודע שמחלתו אינה נובעת מעבירות שבידו, אלא בגלל שהוא ''הרעיב'' את עצמו (סוג שני כדלעיל). אביי היה עני ועסק כל כולו בתורה, ומתוך כך מיעט מאוד באכילתו, עובדה אשר גרמה למחלתו.
רבא חש ביה, והא רבא הוא דאמר: נפישי קטילי קדר - מנפיחי כפן!
רבא בעצמו חלה בהידרוקן (אולי לאחר שהסביר את עובדת מחלת אביי), ועל כך שואלת הגמרא כי הוא בעצמו אמר שיש יותר חולי הדרוקן בעקבות ''השהיית נקבים'' (לא הולכים לשירותים בזמן) מחולי הדרוקן הנובע מרעב.
ולכן קשה לומר כי רבא בעצמו הרעיב את עצמו כמו שהוא הסביר את מחלת אביי, וגם קשה לומר כי השהה את נקביו (כיוון שהוא עצמו אפיין את מקור רוב החולים בהדרוקן מסיבה זו), אם כן, בעקבות מה חלה?
שאני רבא, דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כורחיה.
מסבירה הגמרא, כי אמנם רבא חלה בהדרוקן בעקבות השהיית נקביו, אך זה קרה לו ''באונס'' על ידי .. תלמידיו. שכן בזמן שהעביר שיעורי תורה (כנראה שיעורים לא קצרים) לא היה ראוי לרבא להתפנות, ומתוך כך כאמור חלה במחלה זו.
מהו המסר?
מה ''עבר'' על רבא במהלך שיעוריו? מצד אחד הוא שקוע כל כולו בהעברת החומר הנלמד, תוך קשר חזק מאוד עם תלמידיו. מצד שני יש צרכים פיזיים אשר ''לוחצים'' על גופו. הוא מוגדר כ-''אנוס''. כל כולו בלימוד וכביכול ''שכח'' את אשר הוא עצמו לימד בעבר. שכח את החשיבות להתפנות בזמן ולא לחכות יותר מידי כדי לא לחלות בהדרוקן.
מן העובדה שרבא גם חלה בהדרוקן אנו רואים שחוקי הטבע שהקדוש ברוך הוא יצר בעולמו גדולים וחשובים אפילו יותר מכבוד תלמידים בשיעורי תורה. וכך אמנם פסק השולחן ערוך בסוף סימן ג', העוסק בהנהגות בית הכסא:
המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו.
לפעמים אנו ממש רוצים לעשות דבר מה, אך אנו ''נאנסים'' לפעול אחרת. למדנו מסיפור רבא, להשתדל לשלוט במה שקורה לנו, ולא ''לתת לאונס'' לגבור עלינו.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
