הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "קשיא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים קז ע"א
"אשכחן מוקטרי פנים שהעלן לחוץ, מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מנין? אמר רב כהנא, אמר קרא: +ויקרא יז+ ואליהם תאמר, על הסמוכין תאמר. מתקיף לה רבא: מי כתיב ועליהם? ואליהם כתיב! אלא כדתנא דבי ר' ישמעאל: ואליהם תאמר - לערב פרשיות.
ר' יוחנן אמר: אתיא הבאה הבאה, מה להלן מוקטרי חוץ, אף כאן מוקטרי חוץ.
מתקיף לה רב ביבי, הא דתנן: שלשים ושש כריתות בתורה, תלתין ושב הויין, דאיכא המעלה והמעלה! קשיא."
הגמרא מסיימת את הקושיה ב"קשיא".
הרשב"ם מסביר את לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא".
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב
"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."
לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.
לפי פירושו השני – כך משמע מדבריו – גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא]
כשהרשב"ם אומר "מדברי אמוראים" הוא מתכוון כנראה לדין של אמוראים, או לסברא של אמוראים.
ולפי זה קשה, שהרי בסוגייתנו ה"קשיא" היא מתוך פסוק או ממשנה!!!
לכן, נראה לי לומר, שהרי הקושיות הובאו בלשון "מתקיף" והסברנו לעיל, שהביטוי "מתקיף" מתאים מפני שיסוד הקושיה היא סברא של האמורא, ולכן מתאים גם הביטוי "קשיא".
וראה בספר "קשות מיושב", שמיישב בהרחבה, ומסביר שהביטוי "קשיא" מלמד שניתן ליישבו, והוא מוכיח שם גם מדברי תוס' בסוגייתנו ד"ה "דאיכא".
וראה ב"שוטנשטיין" וב"מתיבתא", הערה ז, מה נפסק להלכה: כ"קשיא" ואז חייב רק אחד, או שניתן ליישב ה"קשיא" וחייב שתיים. ומביא על כך דיון ב"משנה למלך" על הרמב"ם,
ולדעתי נראה, שתלוי בשאלה אם נדחה לגמרי או שניתן ליישב.
