הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אלא אמר"- "רב אשי אמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים קי ע"א
"אמר רבא, השתא למאן דאמר: קביעותא דמנא ולא כלום הוא, קבע ששה לפר, ומשך מהן ארבעה והקריבן בחוץ - חייב, שראויין לאיל; קבע ארבעה לאיל, ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ - חייב, שראויין לכבש; חסרו כל שהוא והקריבן בחוץ - פטור. רב אשי אמר: ניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן אף על גב דחוץ מחוץ לא ילפי, הקטרה מהקטרה ילפי אף על גב דחוץ מפנים."
בעמוד הקודם רבא הקשה על תרוץ אביי, ורבא תרץ באופן שונה. בסוגייתנו, רב אשי מתרץ באופן שונה את קושיית רבא על תרוץ אביי [בעמוד הקודם]. שואלים האחרונים כמי פוסק הרמב"ם? [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנג] ה"משנה למלך" מסביר שהרמב"ם פוסק כרב אשי, וה"קרן אורה" טוען שהרמב"ם פסק כרבא. הם מסתמכים על דיניו השונים של הרמב"ם. אבל מדוע באמת הוא פסק כרבא או כרב אשי?
אפשר לומר כך: מי שסובר שהרמב"ם פסק כרבא מפני שהגמרא ניסחה את דבריו בעמוד הקודם "אלא אמר רבא" – משמע שזוהי גם מסקנת הגמרא.
ומי שסובר שהרמב"ם פסק כרב אשי, פשוט, מפני שהלכה "כבתראי", וכמובן שרב אשי היה "בתראי" לעומת רבא שחי לפניו, וגם מפני שרב אשי הוא "עורך הגמרא".
