הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "שמיע לי"- "רב" "אביי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; תנאים ואמוראים]

זבחים קי ע"א

"איבעיא להו: חסרון דחוץ שמיה חסרון, או לא שמיה חסרון? מי אמרינן: כיון דנפק איפסלו להו, מה לי חסר מה לי יתר, או דילמא יוצא דאיתיה בעיניה אין, דליתיה בעיניה לא? אמר אביי, תא שמע: ר' אליעזר פוטר, עד שיקריב את כולן. אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מדרבי אליעזר פשיט מר? אמר ליה: בפירוש שמיע לי מיניה דרב..."

אביי פשט את הספק בגמרא מדעתו של רבי אליעזר במשנתנו. [נמצאנו למדים שהביטוי "תא שמע" פותח הוכחה גם מהמשנה האחרונה הנלמדת, ולא רק מברייתות שונות ומסוגיות אחרות.]
שואל אותו רבה בר רב חנן [כנראה חברו של אביי – "סדר הדורות", עמוד 105]: הרי הספק הוא לפי דעת חכמים ולא לפי דעת רבי אליעזר. לפי זה הביטוי "מר" מוסב על אביי [כפניה של כבוד]. עונה לו אביי, שהוא – אביי – שמע מפורש מ"רב", שגם חכמים מסכימים בדין זה לרבי אליעזר ולכן ההוכחה לבעיה היא גם לפי דעת חכמים.
שואלים הפרשנים כיצד יתכן שאביי [אמורא בדור הרביעי] שמע דין ישירות מ"רב" [האמורא המפורסם בדור הראשון – תלמיד רבי יהודה הנשיא] – ראה "מתיבתא", הערה יד. ויש מסבירים שאין הכוונה ל"רב" אלא ל"מר" [שינוי גירסא] – לרבה ששאלו... ["מתיבתא", שם, וב"הגהות וציונים"].

ואולי אפשר לומר דבר חדש: גם הביטוי "בפירוש שמיע לי..." אין הכוונה ששמע פיזית ישירות מאותו חכם, אלא ששמע מרבותיו, שמסרו בשם אותו חכם, והמילה "שמיע..." מחליפה את הביטוי "משמיה...". אמנם, חשוב להעיר שבפשטות בש"ס משמע ש"מיע לי" הכוונה מרבותי הישירים והמובהקים.
אמנם מצינו במסכת ברכות דף נז עמוד ב "אמר רב אשי אנא הא דרב המנונא לא שמיע לי.." ו"רב המנונא ,הרגיל" הוא תלמידו של רב, ורב אשי היה בסוף דורות האמרואים ולא יתכן ששמע ממנו ישירות. ראה ב"אטלס עץ חיים" [כרך ד, עמוד 173], שמביא 4 חכמים בשם "רב המנונא", ו"האחרון" שבהם היה בדור הרביעי - חברם של אביי ורבא, ובכל מקרה רב אשי לא הכירו.