הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמורא מקשה על אמורא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה]

זבחים קטו ע"א

"אמר רב נחמן, משום [דרמי] דתנא דבי ר' ליואי אדתני לוי: אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן - כשירין ולא עלו לבעלים לשום חובה, שחטן מחוסר זמן בבעלים או שהיו בני שתי שנים ושחטן - פסולין! ומשני רב דימי, לא קשיא: כאן לשמו, כאן שלא לשמו. רב אשי רמי מתני' אברייתא, ומשני: כאן לשמו, וכאן שלא לשמו. לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא! אמר לך רב הונא: הכא במאי עסקינן - כגון שהפריש שתי אשמות לאחריות, דחד מינייהו מעיקרא עולה היא, כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם - כשר לעולה. "

רב דימי יישב סתירה בין ברייתות ולפי זה הגמרא מקשה על רב הונא. בפשטות יש כאן קושיה מאמורא [רב דימי] על אמורא [רב הונא] – כך משמע מדברי רש"י. וזה תמוה. וראה ב"מתיבתא", הערה כא, שמביא 2 יישובים. וכן מיישבים שהקושיה על רב הונא היא מדברי הברייתא שמביא רב דימי. [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רמג.]

כמו כן יש אומרים שפסק ההלכה בסוגייתנו הוא כרבי חלקיה, מפני שרב אשי בסוגייתנו פוסק כשיטתו. ורב אשי – הלכה כמותו מפני שהוא "בתראה" – ["מתיבתא", שם, שם].