אין זכויות בלי חובות

הרב דב קדרון

בכורות מו ע"א

יש הגדרות שונות של בכור לעניין נחלה ולעניין פדיון הבן. בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון, והוא זה שמקבל פי שניים בירושת אביו. לעומת זאת בכור לעניין פדיון הבן הוא "פטר רחם", כלומר הנולד לאם ראשון, והוא זה שצריך לפדותו.

רש"ר הירש זצ"ל (דברים כא,יז) מציין שבכור לכהן הוא בן שהאשה נעשתה בו לאם בפעם הראשונה, ואילו בכור לנחלה הוא בן שהאיש נעשה בו לאב בפעם הראשונה. אמנם בן אחד יכול להיות בכור משתי הבחינות האלה: אם איש שלא היו לו ילדים נשא אשה שלא ילדה אזי הבן הראשון שייוולד להם הוא בכור לשניהם. אולם אם האיש היו לו ילדים או האשה כבר ילדה, הרי במקרה הראשון הבן הוא רק בכור לכהן ובמקרה השני הוא רק בכור לנחלה.

הבכור לנחלה נוטל זכויות עדיפות בנכסים, ומיד עם פטירת האב הרי הוא ממשיך את אישיותו בקרב בני המשפחה הנותרים, ונמצא שהמשך ההנהגה האחידה של המשפחה לא יסבול זעזוע פתאומי קשה. עד כה התרכזה המשפחה והבית מסביב לאב; מכאן ואילך הם יתרכזו מסביב לבכור בעל הזכויות היתרות לנכסים. מאידך הבכור לכהן אמור להמשיך את ההנהגה הרוחנית של המשפחה.

כדרך שכהונה ומלכות מהוות שני כוחות נבדלים במסגרת הכלל של המדינה היהודית, כן הדבר גם בחוג הקטן של המשפחה: הבכורה הרוחנית (בכור לכהן) והבכורה בעלת הזכויות לנכסים (בכור לנחלה) התחלקו לשתי מצוות, והן מיוצגות לפעמים על ידי שני אישים שונים.

אין זכויות בלי חובות. כאשר התורה נותנת זכות יתרה לאדם מסוים, זהו סימן שמוטלת עליו אחריות גדולה, וכל אדם צריך לדעת מה תחומי אחריותו ותפקידו.