|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
וחמש מלתראות של מילת היו על גביו – אלון התולע
"פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה. וחמש מלתראות של מילת היו על גביו, התחתונה עודפת על הפתח, אמה מזה ואמה מזה, ושלמעלה ממנו עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה, נמצאת העליונה שלושים אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחד ואחד" (מעילה, לו ע"א - מידות, פ"ג מ"ז).פירוש: פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה, ורוחבו עשרים אמה. וחמש מלתראות (קורות מצויירות) של עץ מילת היו קבועות על גביו כלפי חוץ, התחתונה היתה עודפת על רוחב הפתח, אמה מזה מימין ואמה מזה משמאל, ונמצא שאורכה עשרים ושתים אמה. שלמעלה ממנו עודפת עליה, על התחתונה שתי אמות, אמה מזה ואמה מזה, ונמצא שאורכה עשרים וארבע אמות. השלישית עודפת על קודמתה שתי אמות כמו כן, וכן הרביעית והחמישית, נמצאת העליונה, אם כן, באורך שלושים אמה. ולא היו צמודות אחת לשניה אלא נדבך (שורה) של אבנים היה מפריד בין כל אחד ואחד" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לפני שנפנה לזהות את מין העץ ממנו הוכנו המלתראות נעיר שכפי הנראה חל במשנה שיבוש בשמו ובמקום "מילת" יש לגרוס "מילה". רבינו חננאל (עירובין, ג ע"א) כתב: "מילה שם האילן. ופירותיו נקראין מילין. כדגרסינן [בגיטין י"ט ע"ב] אין מי מילין ע"ג מילין. והשונה של מילת טועה הוא וכו'". הגרסה "מילה" מובאת בבלי במסכת עירובין (ג ע"א): "דתנן: חמש אמלתראות של מילה היו על גביו, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו וכו'". רש"י פירש: "של מילה - עץ שגדילין בו מילין, והם עפצים, ובלעז גלא"ש". ד"ר מ. קטן(1) תירגם gales = עפצים. כך גרסו גם חלק מהמפרשים. הרמב"ם בפיהמ"ש (מידות, פ"ג מ"ז) כתב: "ומילא, הוא שם למין העץ שהיה בו חריטה זו, או שהוא שם לצורת אותם הפתוחים וכו'". בתוי"ט: "מלתראות - של מילה. פי' הר"ב של אילן כו'". אמנם ייתכן שלמילה "מילת" יש משמעות נוספת אך בספרות חז"ל היא מציינת בדרך כלל סוג של צמר או אריג יקר. בתפארת ישראל (יכין, מידות, פ"ג מ"ז) מובאות שתי המשמעויות: "של מילת. ר"ל הקורות היו של עץ שגדלים בו עפצים, ויש אומרים דמילת, ר"ל שצבועות כמו מילת, והוא בגד משי אדום". צמר זה מוזכר במקומות רבים בתלמוד. למשל במסכת שבת (נד ע"א): "כבונות. מאי כבונות? שמכבנין אותו למילת; כדתנן: שאת כצמר לבן. מאי צמר לבן? אמר רב ביבי בר אביי: כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת". רבינו חננאל (שבת, נד ע"א) פירש: "כבונות. מכבנין עור הטלה מיום לידתו עד ח' ימים וזהו צמר רך הנקרא מילת". במסכת כלה רבתי (פ"ב הל' י"ג) נאמר: "... אמר ליה: ולא ידעת שנקדימון בן גוריון בשעה שהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין לו תחתיו, ובאין עניי ישראל ונוטלין אותן, ואפילו הכי משום דלא עביד כדאבעי ליה איענש וכו'". בספרי (דברים, נצבים פיסקא ש"ה) מסופר על בתו של נקדימון בן גוריון: "... ושל בית ריבה זו לא היו נכנסים להשתחוות בהר הבית עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם נכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם בשמחה וכו'". באיכה רבה (בובר, פרשה ד'): "האמונים עלי תולע. מלובשין כלי מילת".
י. פליקס מסיק מתוך כל המקורות הנ"ל שהשמות מילה, מילת ומילין מתייחסים לאלון התולע (תמונה 3). עץ זה נפוץ בארץ ישראל ביערות באזורים הרריים, גשומים וקרירים בעיקר מעל 800 מ' ובמפנים צפוניים בעיקר בגליל העליון וצפון רמת הגולן. אלון התולע רגיש מאד ליובש. מבין מיני האלונים רק למין זה גזע מרכזי חזק, זקוף וישר העשוי להגיע לאורך של כ – 17 מ'. בעבר הרבו לכרות את אלון התולע לשם הפקת קורות. עלי אלון התולע ועפציו (תמונות 1-2) מכילים טאנין המשמש בתעשיית הבורסקאות. "מי המילין" הם מים שהשרו בהם את עפצי אלון התולע ושימשו כתוספת לדיו וכסיוע לקליטתה על גבי הקלף (על עפצי אלון התולע והשימוש בהם ראו במאמר "ולא פרעתיך מאה עפצי") לעפצי אלון התולע צורה של תפוחים קטנים וייתכן שהם מקור השם מילה או מילין והוא נגזר מיוונית שבה melon הוא תפוח. בגרמנית נקראים העפצים Gallapfel כלומר "עפץ תפוח". בערבית נקרא האלון "עפץ" אך גם "מלול" ("מילה"). זיהויים נוספיםלעף זיהה את המילה עם אחד ממיני הסוג Fraxinus שאחד ממיניו הוא עץ גדול וחזק הנפוץ באירופה. זיהוי זה התגלגל לאחד ממיני הסוג הגדל בצפון הארץ והוא זכה לשם מילה סורית (Fraxinus syriaca) (תמונה 4). י. פליקס דוחה את זיהוי זה משום שהמילה הסורית נפוצה כצמח בר לאורך גדות נחלים בעיקר בשמורת הדן ולכן איננה יכולה להוות "סימן להרים". בנוסף לכך היא בעלת עצה רכה שאיננה מתאימה לשמש לבניית משקופים גדולים. נקודה חשובה נוספת היא שלמילה הסורית אין עפצים ולכן לא עונה לתנאי "מי מילין". הר"ש ליברמן (תוספתא כפשוטה, שביעית, פ"ה מ"ג) זיהה את המילה כ"אורן". אמנם לעץ זה קורה ישרה וחזקה אך אין לו עפצים והוא ירוק עד ולא נשיר. לעליו המחטניים אין שימוש מיידי לאדם ולכן לא ייתכן ותהייה לו קדושת שביעית. יש המזהים את המילת עם צמר משובח העשוי בעיקר מצמרם של כבשים שנשמרו לצורך זה. גישה זו מתבססת על הפירוש היווני של המילים "מאלוס" (גיזת צמר) או מילוטי (פרוות כבש). מקור אפשרי נוסף לדעה זו הוא שם העיר מיליטוס שהייתה מפורסמת בבגדי הצמר המובחרים שנעשו בה. לענ"ד קשה לקבל את פירוש זה בהקשר הנוכחי.
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
תודה לרב אסף טימור על תרומתו למאמר זה.
|
