|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא – חמוס הבית
"אמר רב נחמן: לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא. זיבורתא - כתיב בה ותשלח ותקרא לברק, ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך" (מגילה, יד ע"ב).פירוש: אגב הזכרת הנביאות אמר רב נחמן: לא יאה [יפה], לא מתאימה יהירותא לנשי [יהירות, גאוה, לנשים]. וראיה לדבר: תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו [שתי נשים גאוותניות היו והיו שמותיהן מכוערים]: חדא [אחת] שמה זיבורתא [דבורה], וחדא [ואחת] שמה כרכושתא [חולדה], ומנין שהיו יהירות? זיבורתא כתיב [דבורה נאמר] בה: "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי [היא עצמה] לא אזלה לגביה [הלכה אליו]. כרכושתא כתיב [חולדה נאמר] בה: "אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי" ולא אמרה אמרו למלך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חמוס הבית שם באנגלית: Ferret שם מדעי: Mustela putorius furo
הנושא המרכזי: מהי כרכושתא?
מהמקורות השונים נוכל להסיק שהשמות כרכושתא, כרכושא (ונגזרות של שם זה בכמה מהגירסאות) פירושם חולדה. הזהות בין החולדה לכרכושתא נאמרה בסוגייתנו כמעט במפורש: "לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא, וחדא שמה כרכושתא ... כרכושתא כתיב בה אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך". הכוונה לחולדה הנביאה שאמרה: "... כֹּה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי" (מלכים ב', כב ט"ו). גם התרגום המיוחס ליונתן של הפסוק "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהו" (ויקרא, יא כ"ט) מתרגם כך: "וְדֵין לְכוֹן דִמְסָאַב דְמֵיהּ וּמַשְׁכֵיהּ וּבִישְׂרֵיהּ בְּרִיחֲשָׁא דְרָחִישׁ עַל אַרְעָא כִּרְכּוּשְׁתָּא וְעַכְבְּרָא אוּכְמָא וּסְמוֹקָא וְחִיוְרָא וְחַדְרוֹנָא לִזְנוֹי"(1).
רש"י מפרש בכל איזכורי הכרכושתא בגמרא שהכוונה לחולדה. בגמרא בבבא מציעא (פה ע"א) מסופר על רבי: "... ועל ידי מעשה הלכו (יסוריו). יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, אמר לה: שבקינהו, כתיב ורחמיו על כל מעשיו"(2). מפרש שם רש"י: "שדיין בני כרכושתא - היו מוטלין שם בני חולדה". בסנהדרין (קה ע"א) מסופר: "משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד: אם איני עוזרו היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. הלכו שניהם והרגו הזאב. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא"(3). רש"י: "כרכושתא - חולדה. כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם".
העובדה שמצאנו זהות בין הכרכושתא והחולדה אינה מהווה סוף פסוק במלאכת הזיהוי משום שגם זהות החולדה איננה חד משמעית. בשאלה זו עסקתי באריכות במאמר "אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים". במאמר הנ"ל הצגתי שלוש הצעות זיהוי: חולד, חולדה (Rat) וחמוס או טורף קטן דומה אחר. עיון באזכורים השונים של ה"חולדה" בספרות חז"ל מעלה תמונה לא עקבית לגבי זהותה דבר הרומז על האפשרות שאכן יש יותר מאשר משמעות אחת לשם זה (4). תמיכה להצעה זו ניתן למצוא בפירושים לא עקביים של הרמב"ם למונח זה, ולדעתו השם "חולדה" בלשון חז"ל הוא שם קיבוצי למינים שונים של בעלי חיים ולכן יש לפרשו על פי העניין (5).
|