כל היום כשר
מגילה כ ע"ב
"כל היום כשר לקריאת המגילה".
פירש רש"י: "כל היום כשר - אף על גב דקיימא לן זריזין מקדימין למצות, דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כב) אפילו הכי כשר כל היום".
כוונת רש"י לתרץ למה אמרו "כל היום כשר" שהוא לשון דיעבד, ולא "קורין כל היום" בלשון לכתחילה. ותירץ משום שלכתחילה זריזין מקדימין למצות.
עוד יש לפרש שנקטו בלשון דיעבד מאותו טעם של המשנה הקודמת. שם אמרו: (בעמוד א) "אין קורין את המגילה... עד שתנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר". לכתחילה מהזריחה, והטעם פירש רש"י: "עד הנץ החמה - שיצא מספק לילה", ובדיעבד מעלות השחר. אף כאן "כל היום כשר" כלומר עד צאת הכוכבים כדברי הגמרא לעיל "קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא". וזהו רק בדיעבד, כי לכתחילה לא יאחר משקיעת החמה כדי לא להכנס לספק לילה, כמו בשחר.
והטעם שדוקא בשחר פירטה המשנה להדיא: "וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר", כדי להודיענו שאף שיש עתה פנאי לשוב ולקיים את המצוה אחר הנץ החמה, אינו חייב בכך כי כבר יצא ידי חובתו. מה שאין כן אחר השקיעה שממילא אין לו תקנה אלא למהר ולצאת ידי חובתו טרם צאת הכוכבים.
ובזה מיושבת קושיית תוספות בד"ה והא קי"ל: "כיון דקיי"ל דבצאת הכוכבים הוי ליליא אם כן אמאי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה בבין השמשות לימרו בצאת הכוכבים". כי כדברי גמרתנו, מדין תורה נמשך היום עד צאת הכוכבים, וכמבואר בקישור זה, ונחלקו רבי יהודה רבי נחמיה ורבי יוסי במסכת שבת דף לד ע"ב עד אימת התירו חכמים להדליק את הנר בערב שבת.