|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
דנפל מדיקלא ומית – תמר מצוי
"והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא. בשלמא גבי מילה, איכא משפחה דרפי דמא, ואיכא משפחה דקמיט דמא, אלא נישואין מ"ט? א"ל רב מרדכי לרב אשי, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם; ורב אשי אמר: מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה ומית; אי נמי, דנפל מדיקלא ומית" (יבמות, סד ע"ב).פירוש: וְהָתַנְיָא [ואכן כן שנינו בברייתא]: נִיסֵּת אשה לָרִאשׁוֹן וּמֵת, לַשֵּׁנִי וּמֵת, לַשְּׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא, אלו דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לַשְּׁלִישִׁי תִּנָּשֵׂא, לָרְבִיעִי לֹא תִּנָּשֵׂא. ושואלים: בִּשְׁלָמָא [נניח] גַּבֵּי (אצל) מִילָה אפשר להסביר מה טעמה של החזקה בזה: אִיכָּא [יש] מִשְׁפָּחָה דְּרָפֵי דָּמָא [שדָמָהּ רפה] ואינו נקרש היטב ושותת בלי להיעצר וְאִיכָּא [ויש] מִשְׁפָּחָה דְּקָמֵיט דָּמָא [שדמה נקרש], אֶלָּא נִישּׂוּאִין מַאי טַעֲמָא [מה הטעם] שנחשוש אפילו כשיש חזקה? אָמַר לֵיהּ [לו] רַב מָרְדְּכַי לְרַב אַשִׁי: הָכִי [כך] אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב הוּנָא: מַעְיָן גּוֹרֵם, כלומר, יש איזה חולי באשה זו, שביאתה גורמת לבעליה למות. וְרַב אַשִׁי עצמו אָמַר: המַזָּל שלה הוא זה שגּוֹרֵם שבעליה מתים. ושואלים: מַאי בֵּינַיְיהוּ [מה ההבדל למעשה ביניהם] אם הטעם הוא זה או זה? ומשיבים: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ [יש ביניהם] הבדל למעשה, כגון שאֵירְסָהּ וּמִית [ומת] אחד מהם, לפני נישואין, אִי נַמִי [או גם כן] שנָפַל מִדִּיקְלָא וּמִית [מדקל ומת], שאם החשש הוא בגלל הביאה הרי במקרים אלה היה המוות מסיבות אחרות, ולדעת החוששים משום מזל יש לחשוש גם כאן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
הגמרא מציינת בסוגייתנו נפילה מדקל כגורם מוות. השימוש בנפילה מדקל כדוגמא למוות כתוצאה ממזלה הרע של האשה רומז על כך שתופעה זו הייתה קיימת ואכן הטיפוס על דקל מסוכן הן בגלל גובהו והן משום שהוא קשה לטיפוס (ראו במאמרים "עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים" (כתובות, קיא ע"ב) ו"סליק יתיב ארישא דדיקלא" (מגילה, כח ע"א)). לטיפוס שעבר בשלום ולטיפוס שהסתיים בהכשת נחש היה עד אלישע בן אבויה (ירושלמי, וילנא, חגיגה, פ"ב הל' א'): "... פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב [דברים כב ז] שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה? ייתכן ו"תפקיד" הדקל בסיפור בירושלמי להדגיש את חוסר הצדק לכאורה בקיום או אי קיום מצוות. למרות הסכנה המיוחדת בטיפוס על הדקל הרי שדווקא האדם שלא שילח את האם ירד בשלום.
ספור מקביל בעל מסר זהה מובא בבבלי (קידושין, לט ע"א): "דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה; בכיבוד אב ואם כתיב: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? אלא, למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך". בניגוד למסופר בבבלי שם הטיפוס היה בבירה הרי שבירושלמי מסופר על דקל ובנוסף המוות נגרם כתוצאה מנפילה ולא מהכשת נחש.
דאה שחורת כתף – גוזלים בקן צילם: חנוך פלסר
(1) מיקום הקן עשוי לשמש כאמצעי עזר להגדרת מינים. ראו כאן. (2) El-Shafie, H.A.F. and Addel-Banat, B.M.A, 2018. "Non-arthropod Pests of Date Palm and Their Management'. CABI Reviews 13(020).
לעיון נוסף:
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |
