טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

האי בר שתא דטריק ליה זיבורא – צרעה מזרחית

"אמר אביי, אמרה לי אם: האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי; מאי אסותיה? מררתא דדיה חיורתא בשיכרא, נשפייה ונשקייה. האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי; מאי אסותיה? אצותא דדיקלא במיא, נשפייה ונשקייה" (כתובות, נ ע"א).

פירוש: אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הַאי בַּר שִׁית דְּטָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שִׁית [ילד זה בן שש שעוקץ אותו עקרב ביום שהוא משלים שש שנים] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] מְרִרְתָּא [מרה] של דַּיָּה חִיוַּרְתָּא [לבנה] בְּשִׁיכְרָא [בתוך שיכר], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפוהו בזה וישקוהו] במשקה זה. ועוד אמרה לו: הַאי בַּר שַׁתָּא דְּטָרֵיק לֵיהּ זִיבּוּרָא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שַׁתָּא [ילד זה בן שנה שעוקצת אותו צירעה ביום שמשלים שנה] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] אַצְוָתָא דְּדִיקְלָא בְּמַיָּא [סיב הדקל במים], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפנו בו וישקנו ממנו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: צרעה מזרחית   שם באנגלית:  Oriental Hornet   שם מדעי: Vespa orientalis

שם נרדף במקורות: זיבורא (הנקבה זיבורתא)   שמות בשפות אחרות: ערבית - דבור


נושא מרכזי: התרופות לעקיצת צרעה ועקרב

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצרעה המזרחית הקש/י כאן.

הצרעה והעקרב מופיעים בסוגיות רבות בש"ס כצמד בעלי חיים ארסיים ומסוכנים. בסנהדרין (סה ע"א) אנו לומדים: "אמר אביי: הלכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא, אף על גב דקא מיכוין דלא ליזקו, אסור". לדעת אביי איסור "חובר חבר" הוא גם כאשר מצמיד צרעה ועקרב על מנת שיעקצו זה את זה ובכך למנוע נזק מהאדם. אמנם השם "זיבורא" עשוי להיות צרעה או דבורה אך העובדה שהם מסוגלים לעקוץ זה את זה רומזת שהזיבורא כאן היא צרעה ואיננה הדבורה הקטנה והחלשה בהרבה מהעקרב. הצרעה והעקרב עומדים משני צידי המתרס גם באופן בו ניתן לטפל בעקיצתם: "מאי רעות וצרות? אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא" (חגיגה, ה ע"א). מפרש רש"י: "זיבורא ועקרבא - נקיט הכי, משום דאמרינן במסכת עבודה זרה בפרק אין מעמידין (כח, ע"ב) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא, הלכך, היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי דקשה לעקרב, ולא בחמימי דקשה לזיבורא".

בסוגייתנו הגמרא מתארת את שני המינים כמסכנים חיי אדם: "אמר אביי: אמרה לי אם, האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי ... האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא, לא חיי וכו'". דברי "אמו" של אביי (אומנתו) המייחסת את סכנת המוות דווקא לבן שש תמוהים אך ייתכן וכוונתה לקביעת גיל מקסימלי שעד אליו הסכנה גדולה במיוחד. בדרך כלל רמת ההשפעה של חומרים מזיקים תלויה במשקל הגוף ולכן ייתכן והעקיצה של הצרעה והעקרב מסוכנת דווקא לילדים קטנים. לעקיצת שני המינים מציעה אומנתו של אביי תרופה יעילה וכפי שמפרש רש"י: "לא חיי - אם לא ברפואה בדוקה". בניגוד לרש"י הרי שלדעת ר"ת אין תרופה לעקיצת עקרב וצרעה והטיפולים שהציעה אומנתו של אביי מיועדים למניעה בלבד: "ומאי אסותיה - פר"ת שלא ישכנו אבל אין נראה לפרש לאחר שנשכו דהא אמר דלא חיי משמע דאין רפואה מועלת לו".

הטיפול המומלץ לאחר עקיצות עקרב או צרעה

ככלל, על פי דברי רב במסכת חגיגה (ה ע"א), אופי הטיפולים בעקיצות שני בעלי חיים ארסיים אלו מנוגד דבר המונע טיפול הולם לאדם שנעקץ בו זמנית על ידי שניהם: "אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא". דרשת רב שעקיצות צרעה ועקרב הן רעות וצרות זו לזו נאמרה על פי הסוגיה בעבודה זרה (כח ע"ב): "חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא". ברש"י שלפנינו אנו מוצאים: "זיבורא ועקרבא - נקיט הכי, משום דאמרינן במסכת עבודה זרה בפרק אין מעמידין: חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא, הלכך, היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא - נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי - דקשה לעקרב, ולא בחמימי - דקשה לזיבורא". על פי מסורת הש"ס דברים אילו אינם מפירוש רש"י אלא דברי תוס'. פירוש אחר מופיע בד"ה הקודם ברש"י שם: "צרות - סמוכות זו לזו, לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א) שתי נשים יחד". התוס' בעבודה זרה מקשה על פירוש זה: "חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא - מכאן פירש ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שאי אפשר לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות".

בשתים מהסוגיות שפגשנו לעיל אנו מוצאים טיפולים שונים לעקיצות העקרב והצרעה. בסוגייתנו שפשוף ושתייה של מרה שנלקחה מדיה לבנה (על זהותה ראו במאמר "החסידה זו דיה לבנה" (חולין, סג ע"א)) מהווה תרופה לעקיצת עקרב והתרופה לעקיצת צרעה היא שפשוף על ידי סיב דקל שרוי במים ושתייתם.

במסכת שבת (קט ע"ב) אנו לומדים על טיפול נוסף השונה בין עקיצת צרעה ועקיצת עקרב. בניגוד לנאמר בסוגיה בעבודה זרה "חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא" טיפולים אלו אינם מנוגדים זה לזה אלא במינון שונה: "רבי חנינא אמר: מי רגלים בני ארבעים יום. ברזינא לזיבורא, רביעאה לעקרבא וכו'" . מפרש רש"י: "ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד, ושמו ברזינא, מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה, ומתרפא. רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב". בשו"ת שו"ת חוות יאיר (סי' רל"ד) הדן בתרופות יוצאות דופן עולה השאלה כיצד סוג מסויים של תרופה עשוי להועיל לעקיצת שני מזיקים בעלי תכונות שונות:

"... האמנם בסוגיית רש"י והרא"ש תימא גדולה למה באמת שרי ביצת החרגול ושן של שועל ומסמר וכו' דנראה דס"ל להלכה כן כמ"ש הטור והרמב"ם בפי"ט דהלכות שבת רק דמסיים והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל והוא כדעת הר"ן. מש"כ לרש"י והרא"ש צריך שיהא פעולתו שכלית וקשה שן של שועל וחבריו גם קשרי פואה או קשרים לבן שיש לו געגוע וכו' וכן אבן תקומה ומשקל ששקלו כנגדו. [ואפילו רפואות טבעיות שזכרו רז"ל בש"ס בכמה דוכתי הם רחוקים מן השכל ומן הסברא ומצאתי מהם בפרק שמונה שרצים ק"ט ע"ב שזכרו מי רגלים בני מ' יום ברזינא לזיבורא ריבעא לעקרבא וזה צ"ע איך נושא אחד יפעול שני הפכים כי זבורא ועקרבא הם שני הפכים כדרז"ל בפ"ק דחגיגה על רעות רבות וצרות ובפ"ב דע"ז חמימא לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופי סכנת' סוף דף כ"ח ע"ש תוס' ואיך יתכן שדבר אחד בעצמו מלא כוס אחד יקרר החמימות ואם ישתה עוד כוס ממנו יחמם הקרירות וכו'".

חימום/קירור כטיפול לעקיצות
 

בסקירה שערכתי על מנת לבדוק את הריאליה של דברי רב חיפשתי המלצות רפואיות לטיפול בעקיצות צרעות ודבורים לעומת עקרבים. התברר לי שלמרות קיומם של הבדלים גדולים בהרכב הארס של פרוקי רגלים אלו מומלץ תמיד לקרר את איזור העקיצה בניגוד לדברי רב. פניתי בשאלה לרב ד"ר מרדכי הלפרין והנה תשובתו כלשונה:

לגבי חימום ארס עקרבים מול קירור מקום עקיצת צרעה, אין לי ידיעה בדוקה המבוססת על הוכחות. אמנם מבחינה תיאורטית ייתכן שעקב מנגנון הפעולה השונה של הארס בשני המקרים, ניתן להבין את דברי הגמרא אם מדובר בעקיצות מסכנות חיים.
חייבים לזכור שהעיקרון המוזכר בגמרא מבוסס על תצפיות רפואיות של רופאי הזמנים ההם, והיתה גם פרקטיקה מקובלת, באזורים מוכי עקרבים וצרעות, כך שלא ראוי לזלזל בו.
כשמדובר בארס קטלני של עקרב, ובהעדר בתי חולים או מרפאות עם אנטידוט לארס, ייתכן שחימום מיידי של מקום העקיצה במים רותחים עד כדי דנטורציה של חלבון הארס הקטלני, יקטין את התמותה. כדאי כמובן לברר מהי מידת החום הפוגע בחלבוני ארס העקרב.
לעומת זאת מנגנון הסיכון בארס צרעות הוא עקב הפעלה חדה של מערכת החיסון. קירור המקום מקטין את התגובה החיסונית בעוד שחימומו מגדיל משמעותית תגובה זו.

שימוש במי רגלים כטיפול לעקיצות

למרות שבדרך כלל נחשב שתן כתוצר פסולת מטבולי רעיל, הוא שימש למטרות רפואיות במשך אלפי שנים בתרבויות רבות. קיימות עדויות לצריכה ושימוש בשתן מסיבות בריאותיות בטקסטים הינדיים בני למעלה מ-5000 שנה והיא עדיין נהוגה כיום. היא מומלצת כטיפול לאסטמה, דלקת פרקים, אלרגיות, אקנה, סרטן, בעיות עיכול, מיגרנות וקמטים.

בתקופה הרומית העתיקה, פליניוס הזקן השתמש בשתן לטיפול בפצעים, כוויות, נגעים אנאליים, עקיצות עקרב ופריחה אצל תינוקות. מאוחר יותר, שתן שימש כמרכיב במשחות, תחבושת לגידולים מקומיים, כטיפות לעיניים, לאוזניים או לאף, וגבישיו שימשו לניקוי פצעים. לחלק ניכר מטיפולים אלו אין בסיס רפואי והם אף עלולים להחמיר את הפגיעה, כמו למשל בצריבות של מדוזות. למרות זאת, אישים רבים תמכו בשימוש בשתן. בתעשיית הקוסמטיקה, אוריאה נותרה מרכיב חשוב בקרמי עור רפואיים. כמו כן, הוכח כי לאוריאה תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות. מוצרים רפואיים רבים הופקו משתן ואוריאה, כולל תרופות משתנות, תרכובות משפרות פוריות ואסטרוגנים.

• בנסיון למצוא הסבר ריאלי לשימוש בשתן לעקיצות לא העליתי מסקנות חד משמעיות. לתכולת האוריאה (שתנן) הגבוהה יחסית בשתן כ – 2% (ייתכן שריכוזו בשתן בן 40 יום אף גבוה יותר בגלל התנדפות המים) עשוייה להיות השפעת על רעילות הארס. האוריאה גורם לדנטורציה של חלבוני הארס. האוריאה משמשת כמגיב בקומפרסים לקירור בערכות עזרה ראשונה, הודות לתגובה האנדותרמית שהיא יוצרת במגע עם מים וייתכן אם כן שהדבר מרגיע את כאב העקיצה.

תמונה 1.  פלכית שכיחה על גבי קינה       צילם: Alvesgaspar		תמונה 2.  צרעה גרמנית - משייפת עץ לצורך בניית קן       צילם:  pjt56

תמונה 3.  צרעה גרמנית - פועלות בפתח הקן   צילם: Gideon Pisanty		תמונה 4.  צרעה מזרחית        צילם:  Gideon Pisanty

מקור עיקרי:

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.