סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 

מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול / הרב הלל לוין

קידושין דף לב עמוד ב

מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי

 

בסוגיא מתבאר בדעת רב אשי, שאפילו למאן דאמר שנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך.

רבים נתקשו בדבר, במה שונה נשיא ממלך עד כדי כך שמלך שמחל אינו יכול למחול על כבודו, ואילו נשיא יכול למחול על כך.

מרן הגאון רבי חיים מבריסק ביאר בכך, שכבוד המלך שונה במהותו מכבוד חכם, שהרי מלך, כל מעלתו היא מצד מה שישראל המליכוהו, ובעצם כל ישראל ראויים למלוכה, אלא שאותו מינו למלך עליהם ומכבדין אותו בשל כך, ומלכותו מצטיינת בכבוד שנותנים לו, נמצא שאם ימחול על כבודו הרי הוא הופך להיות כאחד העם, ואין לו כל מעלה על פני שאר העם. מה שאין כן החכם שהכבוד מגיע לו בגלל מעלתו, ומשום כך אף אם ימחול על כבודו הרי מעלתו במקומה עומדת, ולכן הוא יכול למחול על כבודו.

על פי כך ביאר במשמרת אלעזר [עשרת המים, פט] מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה, 'אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו', ששנינו במדרש שוחר טוב [תהילים יז] על הפסוק בתהלים [יז, ב] 'מלפניך משפטי יצא', שאם בית דין של מעלה דנים קשה לזכות בדין, כי אין בכוחם לוותר על חוט השערה, אבל כשהקדוש ברוך הוא דן מערב הוא רחמים בדין. ולכן ביקש דוד המלך 'מלפניך' משפטי יצא, ולא תמסור דיני לפמליא של מעלה.

לכך מבקשים אנו, אם אנו כבנים אם כן הרי אב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואם אנו כעבדים ואתה מלכנו ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מתחננים אנו 'עינינו לך תלויות', שתדון אתה אותנו ולא תמסרנו לפמליא של מעלה, ועל ידי זה נזכה שתוציא לאור משפטינו.

תגובות

  1. כ טבת תשפ"ג 00:15 שם מלך | אילן

    אם הקדוש ברוך הוא מלך העולם שמוחל וסולח מרצונו הטוב אז איך זה שמלך בשר ודם אין כבודו מחול? האם זו מחלוקת?
  2. ג אלול תשפ"ג 22:44 תשובה אפשרית (ציטוט מקידושין לב/א) | יואב

    רב יוסף אמר: אפילו הרב שמחל על כבודו - כבודו מחול. שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם" (שמות יג, כא), הרי שהקדוש ברוך הוא, אף שהוא רבם של ישראל, מוחל על כבודו, וטורח לפני ישראל. אמר רבא: הכי השתא [איך אתה משווה]?! התם [שם], הקדוש ברוך הוא עלמא דיליה [העולם שלו] הוא, ותורה דיליה [שלו] היא, מחיל ליה ליקריה [יכול הוא למחול על כבודו], שהרי הוא גזר איך צריך לנהוג והוא יכול לשנות מגזירות עצמו!?
  3. כג ניסן תשפ"ו 01:39 תשובה ששמעתי | אפרים

    אין האדם באמת יכול לפגוע בכבודו יתברך. כי כבודו גדול מן הכל, רם ונישא, גדול ונורא. אבל להבדיל, מלך בשר ודם, האדם באמת פוגע בכבודו כשמורד בו. והבן זה.
  4. כג ניסן תשפ"ו 15:56 "ונהפוך הוא" | יואב

    על משקל זה אפשר לבוא לידי צידוק הדין על שהחמירה תורה בעונשו של הגנב יותר מגזלן, שהגנב בא בלילה משירא את בני האדם אבל את הקב"ה אינו ירא. ומכיוון שהישווה כבוד בשר ודם לכבוד קונו נענש שבעתיים [ואילו הגזלו כידוע אינו פוחד לא מקודשא בריך הוא ולא מבעל הבית האדם, לכן הוקל עונשו].
  5. כה ניסן תשפ"ו 08:16 פירוט יתר | יואב

    "מִי גָּרַם לִיךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי? אֶלָּא כַּרְשִׁינִין שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ!" (ברכות לב/א) אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָהֲגוּ כְּגַזְלָנִים שֶׁיֵּשׁ לְהָקֵל בְּעָנְשָׁם הקב"ה דָּן אוֹתָם כְּגַנָּבִים הַמַּחְמִירִים בְּעָנְשָׁם, שֶׁכֵּן אוֹמֵר בְּיִרְמְיָה (ב' כ"ו) "כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הוֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל", שֶׁכֵּן עָבְדוּ בְּפַרְהֶסְיָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים "עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" כְּרוּחַ הַגַּזְלָן שֶׁאֵינוֹ יָרֵא אֱלֹהִים וְאָדָם, וּמַדְגִּישׁ וְאוֹמֵר "לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה". אַךְ דָּן אוֹתָם כְּגַנָּבִים הַמּוּצָאִים לַפֹּעַל בַּעֲנִישָׁה כְּבֵדָה שֶׁ"גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד", כְּלוֹמַר הָעֲמָמִים שֶׁהֵם הַשְּׁבָטִים הַשְּׁכֵנִים הַנְּחוּתִים הַבְּזוּיִים הַמְּקֻלָּלִים בְּעַבְדוּת עוֹלָם יִהְיוּ לָךְ לְרֹאשׁ מוֹבִיל דֶּרֶךְ וְיִקְבָּעוּךְ נָפֶשׁ בִּגְרִירָתֵךְ אַחֲרֵיהֶם כְּמוֹדֵל מֶנְטָלִי חָדָשׁ הָרָאוּי לְחִקּוּי וּלְאִמּוּץ הֲלִיכוֹתֵיהֶם, וְעַל אַף הַגֹּעַל שֶׁאֵינוֹ בְּחֶלְקֵךְ תְּשַׁבְּחִי וּתְפָאֲרִי אַתְּ דַּרְכֵיהֶם מִנְהֲגֵיהֶם וְאֹרַח חַיֵּיהֶם מִפַּחְדָּתֵךְ אוֹתָם. וְאוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּמִשְׁלֵי (ו' ל') "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב" מִסִּבַּת "לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב", וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר וְלִכְשֶׁיִּמָּצֵא לוֹ "וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" מֵעֵרֶךְ הַגְּנֵבָה, וְאָז יֶחְדַּל מִמֶּנּוּ בַּעַל הַגְּנֵבָה. וַיְהִי רָצוֹן שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ מַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בִּתְהִלִּים (ל"ז כ"ה) "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם, וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה!" _____________________________________________ הַגַּזְלָן פּוֹעֵל בְּגָלוּי, הוּא "הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ" - הוּא לֹא מְפַחֵד לֹא מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא מֵאֱלֹהִים. הַגַּנָּב פּוֹעֵל בַּסֵּתֶר וּבַחֲשֵׁכָה, הוּא "עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה", כְּלוֹמַר הוּא מְפַחֵד מִבְּנֵי אָדָם שֶׁיְּגַלּוּ אוֹתוֹ, אַךְ לֹא מְפַחֵד מֵאֱלוֹהִים שֶׁרוֹאֶה הַכֹּל. הַתּוֹרָה הֶחֱמִירָה עִם הַגַּנָּב (בְּתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה) כִּי יֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו אֵלֵמֵנְט שֶׁל זִלְזוּל כְּלַפֵּי שָׁמַיִם - הוּא מִתְיַחֵס לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, בִּזְמַן שֶׁהוּא נִזְהָר מֵעֵינָם שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבָּהּ הֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עִם הַגַּנָּב הוּא בְּגֹבַהּ הַתַּשְׁלוּם (קְנָסוֹת). הַגַּזְלָן מְשַׁלֵּם רַק אֶת הַקֶּרֶן - כְּלוֹמַר, מַחֲזִיר אֶת שֹׁוִי הַחֵפֶץ שֶׁגָּזַל, לְלֹא תּוֹסֶפֶת קְנָס. גַּנָּב חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל - עָלָיו לְשַׁלֵּם פִּי שְׁנַיִם מֵעֵרֶךְ הַגְּנֵבָה לַבְּעָלִים. תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּמִקְרֶה מְיֻחָד שֶׁבּוֹ גָּנַב שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וְאָז טָבַח אוֹ מָכַר אוֹתָם, הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם פִּי אַרְבָּעָה (עַל שֶׂה) אוֹ פִּי חֲמִשָּׁה (עַל שׁוֹר). לַגַּזְלָן אֵין דִּין כָּזֶה. בְּאֹפֶן הֲשָׁבַת הָרְכוּשׁ הַנִּגְנָב אוֹ הַנִּגְזָל קַיֶּמֶת הַבְחָנָה בֵּין הַשְּׁנַיִם גַּם לְגַבֵּי "מִצְווֹת הַהֲשָׁבָה": הַגַּזְלָן הַתּוֹרָה הֵטִילָה עָלָיו מִצְווֹת עֲשֵׂה מְפֹרֶשֶׁת (ויקרא ה' כ"ג): "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל". חוֹבָתוֹ הָעִקָּרִית הִיא לְהַחֲזִיר אֶת הַחֵפֶץ עַצְמוֹ (הֲשָׁבָה בָּעַיִן) כָּל עוֹד הוּא קַיָּם וְלֹא הִשְׁתַּנָּה. הַגַּנָּב חוֹבָתוֹ מֻגְדֶּרֶת יוֹתֵר כְּחָבוּת מָמוֹנִית לְתַשְׁלוּם הַנֶּזֶק וְהַקְּנָס. לְפִי חֵלֶק מֵהַפַּרְשָׁנוּיוֹת, הַגַּנָּב אֵינוֹ מְקַיֵּם "מִצְווֹת עֲשֵׂה" בְּעֶצֶם הַהַחְזָרָה, אֶלָּא רַק מְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ הַמִּשְׁפָּטִית לְשַׁלֵּם. חָשׁוּב לָדַעַת שֶׁבְּיָמֵינוּ דִּינֵי קְנָסוֹת (כְּמוֹ כֶּפֶל וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה) דּוֹרְשִׁים בֵּית דִּין שֶׁל סְמוּכִים (דַּיָּנִים הַמֻּסְמָכִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ). מִכֵּיוָן שֶׁבְּיָמֵינוּ אֵין סַנְהֶדְרִין, בָּתֵּי הַדִּין אֵינָם גּוֹבִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶת הַכֶּפֶל מֵהַגַּנָּב, וְהוּא מְחֻיָּב לְהַחֲזִיר רַק אֶת הַקֶּרֶן (שֹׁוִי הַגְּנֵבָה), בְּדוֹמֶה לַגַּזְלָן. _____________________________________________
  6. כט אייר תשפ"ו 20:28 רעיון רוח | יואב

    "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ - אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל" (כתובות י"ז א'). "חָכָם קוֹדֵם לַמֶּלֶךְ. חָכָם שֶׁמֵּת אֵין לָנוּ כְיוֹצֵא בוֹ [מִי יִתֵּן חֲלִיפָתוֹ, מִי יִתֵּן לָנוּ תְּמוּרָתוֹ]? מֶלֶךְ שֶׁמֵּת כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְמַּלְכוּת" (ירושלמי הוריות ג' ה'). מַשְׁמָע כָּל יִשְׂרָאֵל מְלָכִים וּבְנֵי מְלָכִים וּרְאוּיִין הֵם לְמַלְכוּת, ואע"פ שֶׁגַּם אִם מַחֲלוּ הֵם עַל כְּבוֹדָם אֵין כְּבוֹדָם מָחוּל, וְעָתִיד הקב"ה לְהִנָּקֵם בִּמְחַלְּלֵי כְּבוֹדָם.
  7. א סיון תשפ"ו 14:50 התשובה כבר התבארה | אפרים

    על זה תירצנו כאן שני תירוצים. אחזור עליהם שוב בקיצור. לפי מה שאני כתבתי מבואר שיש הבדל. מלך בשר ודם באמת פגעת בכבודו, אבל להבדיל, הקב"ה אי אפשר לפגוע בכבודו, כי הוא נעלה מן הכל, כבודו מלא עולם וכבודו נעלה ונעלם. ולפי התירוץ שכתבו כאן ע"פ הכתוב בגמרא, ההבדל הוא שהקב"ה יכול לעשות הכל שהכל שלו, אבל להבדיל מלך בשר ודם אין לו רשות למחול.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר