|
הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומיהרב אברהם בלס, מכון הירושלמיבבא בתרא קעג ע"א
"מתני': האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע אי זהו - שטרות כולן פרועין; נמצא לאחד שם שנים - הגדול פרוע, והקטן אינו פרוע".
אם מלווה אומר לבנו אחד משני שטרות שיש לי על לווה פלוני פרוע (הלווה האמין לי ולכן לא קרענו את השטר) ומת המלווה. מחדשת המשנה שהשטר גדול מבין השניים הוא זה שפרוע. מסביר התלמוד הירושלמי (בבא בתרא י, ז) במשפט קצר את קביעת המשנה:
"תני לא דומה אימת שטר גדול לאימת שטר קטן".
אדם כלל וכלל לא אוהב שרובץ עליו חוב גדול, ולכן הוא תמיד מעדיף להתאמץ ולפרוע את החוב הגדול. |