הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ורבי יהודה הנשיא; "רב – תנא הוא ופליג"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין לו ע"א

דיני ממונות הטמאות והטהרות כו'.
אמר רב: אנא הואי במנינא דבי רבי, ומינאי דידי הוו מתחלי ברישא. -
והא אנן מתחילין מן הגדול תנן! -
אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הלל בריה דרבי וולס;
שאני מניינא דבי רבי, דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי.

1.

הגמרא עוסקת בדין המשנה שבסנהדרין מתחיל הדיון מהקטן מהדיינים, כדי שיוכל להביע דעתו ללא "פחד" מגדול הדיינים. וכך מספר "רב" שהיה בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא.

2.
מגמרא זו נלמד שהאמורא רב היה בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא.

3.
וייתכן שמפני עובדה זו נקבע הכלל ש"רב – תנא הוא ופליג".

4.
משנתנו מדברת על מושב בית דין, ולפי גמרתנו מוכח שלרבי יהודה הנשיא היה בית דין שכל כללי המשנה שעוסקים בדיני בית דין היו קיימים בו.

5.
מסביר המהר"ץ חיות [מובא גם ב"בית אהרן", כרך ט, עמוד שז]:

"... ותוכל עפ"ז להסיר קושי' חו"י סי' צ"ד [חוות יאיר סימן צד – זהו סימן חשוב ביותר בשו"ת חוות יאיר על כללי הש"ס] דמ"ט פעם אמרו רב תנא הוא ופליג ופעם מקשה על רב מן המשנה.

הוא שואל אם רב נחשב כתנא ולכן הוא רשאי לחלוק על תנאים מדוע אם כן הגמרא, לפעמים, מקשה על רב ממקור תנאי [משנה או ברייתא] הרי רב רשאי לחלוק!

6.
המשך:

אבל האמת דרב היה מבי"ד של רבי, ובאותן הענינים שהיה רב בישיבה אחת עמו, בין הסכים לדעת רבינו הקדוש בין חלק, אז ועשו הבי"ד הסכמה מוחלטת לסתור דבריו, הנה בכגון זה אין לאחר סתימת המשנה כלום, אחר שהלכות אלו נחלטו ע"י עמידה למנין,

רק על הלכות שנקבעו בבית דינו של רבי יהודה הנשיא לא רשאי רב לחלוק, וממילא גם נקבע שמהן אפשר להקשות על רב, מכיון שעמדו למנין.

6.1

אבל באותן ההלכות סתומות אשר נסתמו זולתו באמת יוכל לחלוק וכו'

אבל הלכות שנקבעו ללא החלטת בית דינו של רבי יהודה הנשיא רשאי רב לחלוק עליהן מכיון שלא עמדו למנין.

6.1.0
אולי הוא מתכוון שרק על הלכות שאמנם נקבעו בבית דינו של "רבי" אבל ללא השתתפותו של "רב" – רב רשאי לחלוק.

6.2

וכן ר' חייא אשר ג"כ מב"ד של רבי היה יכול לחלוק על סתם משנה בהלכות אלו שלא הי' במנין וכו'."

לרבי חייא מעמד דומה למעמדו של "רב".

7.
והוא ממשיך להסביר: גם שמואל וגם רבי יוחנן היו תלמידיו של רבי יהודה הנשיא ולמרות זאת לא נאמר עליהם שנחשבים כתנאים ורשאים לחלוק על תנאים.
ההסבר הוא שרבי יוחנן ושמואל היו צעירים ולא השתתפו בהצבעות בבית דינו של רבי יהודה הנשיא.

8.
והוא דן גם אם רב רשאי לחלוק על "סתם משנה" שהיא בודאי "נסתמה" לפי החלטת בית דינו של רבי יהודה הנשיא.

9.
הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה סובר שרבי יוחנן ושמואל היו בבית דינו של רבי יהודה הנשיא ומקשה עליו הראב"ד שלא ייתכן, שהרי אם היו מבית דינו היו רשאים גם הם לחלוק על "סתם משנה" כמו שרשאים רב ורבי חייא.

10.
וליישב את הרמב"ם נראה לי לומר: לא לכל מי שישב בית דינו של רבי יהודה הנשיא ניתנה הסמכות לחלוק על תנאים או על "סתם משנה". אלא רק לחלקם ולפי מעלתם.

11.
לעניות דעתי ניתן להוכיח זאת מהעובדה שמסוגייתנו מוכח שרב היה מצעירי הדיינים [מחלוקת אם היה הצעיר ביותר או ה"אמצעי" במיקומו]. ואם נאמר שכל מי שהיה בבית דינו של רבי יהודה הנשיא והשתתף בקבלת ההחלטות רשאי לחלוק על תנאים, כיצד ייתכן שהש"ס "העלימם" ולא מוזכרים כלל בש"ס !!!

12.
ועוד בספר "יד מלאכי" סימן תקנ"ג

13.
הערה: "מניינא דבי רבי" - 2 מופעים בש"ס.

14.
ראה מה שכתבתי על הסוגיה המקבילה - מסכת גיטין דף נט: