|
כיבוד כל אדם / רפי זברגרסנהדרין נט ע"א
הקדמהאנו עדיין "בעסקי גויים", והגמרא מביאה מאמרים שונים הקשורים לדיניהם. היום נעסוק בשני מאמרים, לכאורה סותרים אחד את השני, בעניין עכו"ם (גוי) הלומד תורה.
הנושאואמר ר' יוחנן: עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר (דברים, ל"ג, ד') תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב - לנו מורשה ולא להם. רבי יוחנן לומד מתוך הפסוק בפרשת וזאת הברכה, החותמת את התורה, כי התורה היא מורשה לעם ישראל בלבד. מי שאינו נמנה על העם אסור לו לעסוק בתורה, ואם עושה כן – חייב מיתה. הגמרא דנה מדוע איסור זה אינו נמנה בין שבע מצוות בני נח, והגמרא עונה כי איסור זה אמנם נכלל בתוך שבע המצוות: או בדיני גזילה (לגורסים בפסוק "מורשה") או באיסור נערה מאורסה (לגורסים בפסוק "מאורשה"). ועתה מקשה הגמרא סתירה לכאורה לדברי רבי יוחנן: רבי מאיר אומר: מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא י"ח, ה'): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'. מכך שהפסוק לא דיבר על כוהנים, לוויים וישראל שהם חלק מעם ישראל אלא על "האדם", מבינה הגמרא כי התורה נתונה לכל אדם, ולאו דווקא לישראל, ולכן יש לכבד גם את הגוי, אם לומד ועוסק בתורה. עונה הגמרא: התם בשבע מצות דידה. הפסוק מדבר בהיתר של גויים ללמוד את שבע מצוות בני נח שהם מצווים לקיימם. חלק זה של התורה מותר להם ללמוד, אך חלקים אחרים אסור, וזו כוונת רבי יוחנן.
מהו המסר?
|