הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תניא כוותיה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

מכות יד ע"ב

... דאיתמר: טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים –

ריש לקיש אומר: לוקה,

רבי יוחנן אומר: אינו לוקה;

ריש לקיש אומר: לוקה, בכל קדש לא תגע - לא שנא לפני זריקה ולא שנא לאחר זריקה;

רבי יוחנן אומר: אינו לוקה,

רבי יוחנן לטעמיה, דאמר קרא טומאתו טומאתו, וכי כתיב טומאתו - לאחר זריקה הוא דכתיב!

ההיא מבכל קדש נפקא.

תניא כוותיה דריש לקיש: בכל קדש לא תגע - אזהרה לאוכל; אתה אומר: אזהרה לאוכל, או אינו אלא אזהרה לנוגע? ת"ל: בכל קדש לא תגע ואל המקדש וגו', מקיש קדש למקדש, מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה, אף כל דבר שיש בו נטילת נשמה; ואי בנגיעה, מי איכא..."

1.

במחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן הגמרא מביאה הוכחה מברייתא לריש לקיש.

2.

הכלל הוא, שבמחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש – הלכה כרבי יוחנן.

3.

אומר הריטב"א: כאן, שיש ברייתא לטובת ריש לקיש ההלכה היא כריש לקיש.

4.

ה"לחם משנה" מסביר בדעת הרמב"ם שרק בנקודה שהברייתא הביאה הוכחה לריש לקיש – הלכה כריש לקיש אבל בשאר ההלכות – הלכה כרבי יוחנן.