מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא, ספרא וסייפא
תענית כ ע"ב
"אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא! - אמר ליה: בינקותיה לא דכירנא, בסיבותיה דכירנא: דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא, וסייר לה לכולה מתא, וכל אשיתא דהוות רעיעתא - הוה סתר לה. אי אפשר למרה - בני לה, ואי לא אפשר - בני לה איהו מדידיה".
קשה, מה ראה רב הונא לבטל מזמן תלמודו, למה לא הותיר את המלאכה לעוסקים בצרכי צבור כדברי רבי עקיבא לרבי יהושע בנו במסכת פסחים דף קיב ע"א: "תנו רבנן: שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו: בני... ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים". ופירש רש"י: "דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא".
עוד קשה הכתוב בספר במדבר ב, יד-טו: וּמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. מדוע כאן בהיותו מוזכר יחד עם צאן מרעיתו הוא נקרא אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. ואילו בשאר הפסוקים, בהיותו לבדו, הוא נקרא אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל? בבמדבר פרק א: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה... לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. בבמדבר פרק ז: וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ... בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. ובבמדבר פרק י: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם... וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל.
אלא שכמשמעות שמו, אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל היה תלמיד חכמים המוסיף והולך בדעת אל. אולם בהיותו יחד עם בני שבטו היה הוא פוסק ממשנתו ומשנה את טבעו ועסוק כל כולו בצרכי צאן מרעיתו, צאן קדשים, כמשמעות שמו אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל.
וכמותו נקרא גם יתרו בן רעואל (במדבר י, כט), משום שכל חשיבותו באה לו עקב אותה פרשה שבה לימד את משה ובני ישראל את דרך הנהגת העם ומרעיתו. כאמרם בספרי במדבר פיסקא עח: "יתרו - על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם (שמות יח, כא)".
וכך רב הונא, בצעירותו התמסר כל כולו לעסוק בתורה ולא היה מתבלט כלל ולא היה מוכר לרבים, לכן אמר עליו רפרם בר פפא "בינקותיה לא דכירנא", לא משום שזלזל ולא שם לבו אליו לא זכר מאומה, אלא שאף שהיה קשיש כמותו וחי בזמנו, הוא העיד בכך על קטנותו של רב הונא וענוותנותו שתאמה לדמות גופו הזעירה (מגילה דף כז ע"ב) "רב הונא איניש גוצא הוה" (ובזה מיושבת גם קושיית הגהות יעבץ שם "ר"ה אינש גוצא. נ"ב יל"ד מה צריך להודיע גנותו"). ואת עסק צרכי הצבור הותיר רב הונא ביד אחרים. אולם "רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה... אפילו תורה אין לו" (מסכת יבמות דף קט ע"ב). לכן בזקנותו כשנעשה לראש וראשון, היה רב הונא בשעת הצורך מתפנה מלימודו לעסוק בחסדיו, אותם מילי מעלייתא שרק הוא ידע לעשות.
כאשר נושבת בחוץ סופה של סכנה, אף רב הונא רבן דראשי רבנן נחלץ לבטל מתלמודו לעסוק בצרכי ציבור באמונה.
ולפי זה מתפרש הפסוק על שבטו של אליסף (בראשית מט, יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ. כאשר הגדוד הוא צורך הציבור, יגודנו ויעקרנו לחכם מתלמודו. וכמו המשמעות הכפולה של גד, גם ברכת המזל וגם גדידה וגדיעה, כך משמעות השם אליסף, גם מוסיף והולך וגם נתינת סוף ושיסוף, גם ספרא וגם סייפא.
