שקולה כנגד כל המצות
שבועות כט ע"א
"שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן".
פירש רש"י: "דכתיב (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה' ", ודבריו הם ממדרש אגדה.
ומדובר במצות פתיל תכלת, כלשון הכתוב: (במדבר טו, לט) וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', כך מבואר ברמב"ן ובמדרשים.
וצריך ביאור במה נשתנתה מצות תכלת שהיא שקולה כנגד כל המצות.
אלא שיש מי שמקיים מצוות רק משום שמנהג אבותיו ואנשי מקומו בידו, והוא ממשיך לאחוז במנהגו גם בנוהג המתברר כטעות מיסודו. ויש המקיים מצוות רק כי כך ציוה הבורא.
מצות פתיל תכלת אין קיומה קבוע ונפוץ, מכמה סיבות:
א) תקופות רבות לא ניתן היה להשיג כלל תכלת.
ב) גם בהיותו מצוי היה קשה מאוד למוצאו ולהשיגו, כמבואר בספרי: (דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנד) "אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד. אמרתי לו פרנסתך במה? אמר לי מחלזון. אמרתי לו וכי מצוי הוא? אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים...".
ג) גם אם נמצא קשה מאוד היה לקנותו, כי מחיר התכלת היה כמחיר הזהב שבמשקלו.
ד) גם אם כבר הצליחו לקנותו, סכנה רבה היתה להחזיק בו עקב גזירות מלכות הרשעה שחמדתו לכסות פורפורא לקיסריה ושריה. כמו שאמרו במסכת סנהדרין דף יב ע"א: "שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו - תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום". ואפשר שסיבת חמדתם היתה לסימן שהם הנשר השולט בשמים ונוצח את ירושלים, כמו שאמרו: (פסחים דף מב ע"ב; מגילה דף ו ע"א) "(יחזקאל כו, ב) אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה, אם מלאה זו - חריבה זו, ואם מלאה זו - חרבה זו".
לפיכך המקפיד במצות פתיל התכלת למרות שרבים המתמיהין על מנהגו, אות הוא שאת כל המצות מקיים הוא לשם שמים שכך ציוהו בוראו, ולא משום לחץ חברתי גרידא.
על דרך זו מבוארים דברי הירושלמי במסכת סנהדרין פרק י הלכה א:
"רב אמר קרח אפיקרסי היה. מה עשה עמד ועשה טליות שכולן תכלת. אתא גבי משה, אמר ליה: משה רבינו, טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית? אמר לו חייבת, דכתיב גדילים תעשה לך... באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא".
וצריך ביאור במה נתיחדה מצות התכלת שדוקא בה ניכרת היתה אפיקורסיותו של קרח?
אלא שכלפי חוץ קרח מדקדק במצוות היה ואין עין מכרת אם ליבו לשמים או אם לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (ישעיהו כט, יג). עד שבא ופיקפק במצות תכלת שאינה אדוקה ביד הכל, רק אז נתגלה שמעורערת בידו היתה עצם האמונה בתורה מהשמים בצו ה'. כי מצות תכלת הדומה לעצם השמים אין מקפידין בה אלא אלו שליבם לשמים.
ובזה מבואר למה מצות ציצית דוקא פותחת בפסוק: (במדבר טו, לז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר; במילה וַיֹּאמֶר שהיא לשון רכה, ולא כבכל המצוות במילה וידבר שהיא לשון קשה. כי מצות תכלת אי אפשר לכופה ביד קשה בכח הציבור כבשאר המצוות, דבק בה רק מי שעיניו וליבו לשמים מכח רצונו בלבד.
ובזה מבואר הכיצד חדל קרח להאמין במשה, הלא כל ישראל האמינו בו ככתוב: (שמות יד, לא) וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ!
אלא שהתבאר ענין התכלת: (סוטה דף יז ע"א; מנחות דף מג ע"ב) "תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא".
וקשה מפני מה הזכיר שדומה לים ולא אמר מיד שדומה לרקיע?
אלא שיראת שמים מושגת ומשתקפת דרך מי הים. ומשה היה איש המים, (שמות ב, י) וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. לכן וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ דוקא כאשר (שמות יד, ל-לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל – עַל שְׂפַת הַיָּם.
ואילו קרח, כיון שכפר במצות התכלת נתערערה אצלו כל אמונת הים עם יראת השמים.
ובזה מבואר הכיצד חדל קרח להאמין במשה, הלא כל ישראל האמינו בו ככתוב: (שמות יד, לא) וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ!
אלא שהתבאר ענין התכלת: (סוטה דף יז ע"א; מנחות דף מג ע"ב) "תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא".
וקשה מפני מה הזכיר שדומה לים ולא אמר מיד שדומה לרקיע?
אלא שיראת שמים מושגת ומשתקפת דרך מי הים. ומשה היה איש המים, (שמות ב, י) וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. לכן וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ דוקא כאשר (שמות יד, ל-לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל – עַל שְׂפַת הַיָּם.
ואילו קרח, כיון שכפר במצות התכלת נתערערה אצלו כל אמונת הים עם יראת השמים.
