טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא דרבי אבא - תרנגול הבית

"גמרא. כגון מאי? אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא דרבי אבא. ואמר רב ספרא: זימנא חדא איקלעית להתם, ואוכלן מיניה, ואי לא רבי אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי איתנסי. רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי. אמר רב יוסף: ולירוק אנן מתרנגולתא דרבי אבא" (שבת, קמה ע"ב).

פירוש: גמרא. שנינו במשנה שדבר שבושל בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת. ושואלים: דבר שכבר בושל בערב שבת וצריך להשרותו שוב בחמין בשבת כגון מאי [מה?] ולשם מה צריך בישול נוסף זה? אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא [התרנגולת] של ר' אבא. שלצורך רפואה היו מבשלים תרנגולת פעמים רבות כל כך עד שנימוחה ונמסה לגמרי ואמר רב ספרא: זימנא חדא איקלעית להתם, ואוכלן מיניה [פעם אחת הזדמנתי לשם והאכיל אותי ממנה, מתרנגולת כזו, ואי [ואם לא] ר' אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי [שהשקני יין בן שלשה עלים, שלוש שנים איתנסי [הייתי אנוס להקיא]. מסופר כי ר' יוחנן רייק [היה יורק] מכותח דבבלאי [הבבלי], כשהיה נזכר בו, מחמת גועל. אמר רב יוסף: ולירוק אנן מתרנגולתא [ושנירק אנחנו מן התרנגולת] של ר' אבא, שהיא מאוסה יותר, בעיני יושבי בבל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תרנגול הבית    שם באנגלית:  Chicken  שם מדעי: Gallus gallus domesticus

שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא


נושא מרכזי: מרק עוף כתרופה
 

תרנגול הבית - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות לחץ כאן.

רבי אבא בישל תרנגולת באופן מיוחד המתואר על ידי רבי האי גאון: "כגון תרנגלתיה דרבי אבא. כך פירשה אדוננו האיי גאון ז"ל תרנגולת שמבשלין אותה ומוציאין אותה מהמרק וממלאין אותה בתבלין וכשרוצה לאכול ממנה שורין אותה במים חמים ואוכלים אותה כאילו היא חמה" (הובא בר"ן). שיטת בישול זו לא מקובלת בימינו וכפי שאנו לומדים התוצר לא היה ערב לחך בלשון המעטה. מטרת בישול זה היתה להכין מהעוף תרופה. מפרש רש"י: "תרנגולתיה דרבי אבא - מבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה, ואוכלה לרפואה. בר תלתא טרפי - בן שלש שנים. אתנוסי - הייתי נאנס להקיא מחמת מיאוס. לשיטת רש"י ההשריה מרובה נועדה לרכך את העוף אך לדעת רבינו חננאל ההשריה שימשה להפיג את מליחות התרנגולת: "מתניתין כל שבא בחמין מלפני השבת וכו'. ומיבעיא לן כגון מאי. ואמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר' אסא שהיתה מלוחה ביותר וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין". בפסקי רי"ד נאמר: "כל שבא בחמין, כגון מאן, אמר רב ספרא כגון תרנוגולתיה דרבי אבא. פירוש שהיה מבשלה כל צורכה ואחר כן היה שורה אותה בחמין עד שהיתה נימוחה מאיליה, וכזה עושין לחולים".

רמז לשימוש בתרנגול כתרופה, והעדפת תרנגול לבן, ניתן לקבל בעקיפין מהלכה המובאת במסכת עבודה זרה (יד ע"א): "... תניא נמי הכי, אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שאמר תרנגול זה לבן, אבל אם אמר זה וזה מותר, ואפילו אמר תרנגול זה, עובד כוכבים שעשה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו מותר". מפרש רש"י: "מותר - דלסעודתו קבעי ליה משום נוי ולחולה נמי קבעי ליה משום רפואה". בעל "תורת חיים" (שם) מתקשה בהעדפת התרנגול הלבן ולאחר שציטט את רש"י כתב:

"... ופירושו תמוה דתרנגול לבן לצורך סעודה למה ליה והלא לאו בנוצתו מעלין אותו על השולחן וכיון שכבר נמרטו הנוצות אין הפרש בין אם היה לבן או שחור. וחולה נמי מה לו לתרנגול לבן? ודוחק לומר דדוקא תרנגול לבן בעינן לרפואות החולי ההיא דמילתא דלא שכיחא הוא וברייתא סתמא קתני או שהיה לו חולה בתוך ביתו משמע דכל חולה איירי וכו'".

ה"תורת חיים" דן בנושא באריכות ובין השאר כתב שאכן כוונת הקונה איננה לצבע התרנגול אלא לציין פרט מסויים "שמן וטוב" שזיהה בתוך הלהקה. מאידך גיסא היו שסברו שלתרנגול לבן יש עדיפות מבחינה רפואית. בספרו "אדני פז" כתב הרב אפרים העקשיר (1680-1759) שהיה רב באלטונה בהתייחס להלכה הקשורה ל"תרנגול כפרות":

"כתב מ"א סק"ג בשם ב"ח (סי' תרה) מ"מ אין לחזור אחר לבנים דהיה כעין דרכי האמורי וכו'. ולי נראה כיון דביתרי' נמי תרנגולת לבנה תו לא הוי דרכי אמורי דהם אין מדקדקים דוקא על תרנגול לבן כדאיתא בגמ'. ועוד נ"ל כיון דלבנים הם טובים יותר לאכילה מצד הרפואה כמ"ש לי הזקן רופא מומחה רבי שמחה א"כ לית לן בה כדאיתא בגמרא כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי אם כן יכווין הוא נמי משום רפואה ותו לית לן בה".

אמנם כיום אין מכינים מרק עוף על פי המרשם של רבי אבא אך עדיין הוא נחשב ברפואה המסורתית כתרופה. היסטוריונים סבורים כי כבר במצרים העתיקה השתמשו במרק כתרופה, ומלומדים כמו אבן סינא והרמב"ם המליצו עליו לחולים שפנו אליהם. הרמב"ם כתב הרבה על יתרונות מרק העוף לבריאות הגוף והמליץ עליו כתרופה לטחורים ולצרעת. במשך שנים רבות עוד לפני התפתחות הרפואה המערבית, סמכו רוב החולים על מאכלים ופעולות שזכו לכינוי "תרופות סבתא". מרק העוף נחשב לאחת מתרופות הסבתא הידועות ביותר לטיפול בשפעת, שיעול, ברונכיט, התקררות ושאר חוליי חורף. באמריקה השתרשה "תרופה" זאת עד כדי כך שמרק עוף זכה לכינוי "הפניצילין של היהודים". ביוון המרק נחשב כיעיל גם נגד חמרמורת ובקוריאה הוא נחשב יעיל גם לשם מניעתן של מחלות.

בשנים האחרונות התעורר עניין רב בקרב חוקרים לבדוק את השפעתן של תרופות עממיות ובין השאר נבדק גם המיתוס של מרק העוף: האם המרק עוזר באמת לגוף להתמודד עם מחלות הקשורות בקור. חוקרים מאוניברסיטת נברסקה מצאו כי למרק העוף ישנם תכונות אנטי-דלקתיות מוכחות. ד"ר רנארד, חוקר מחלות ריאה באוניברסיטה חקר את המרק למרכיביו במעבדה. המרק בו השתמש רנארד אגב, היה מרק עוף יהודי אשכנזי מסורתי, עם כופתאות. במחקר נתגלה בברור כי במרק העוף המסורתי יש רכיבים הגורמים לתאי הדם האדומים הנגועים בוירוסים להתחדש. כשנבדקו מרקים מאבקות (אינסטנט) נתגלה כי רק לכשליש מהם יש השפעה מועטת בלבד על תופעות דלקתיות.

העוף מכיל חומצה אמינית בשם ציסטאין המשתחררת לנוזלי המרק בעת הבישול. חומצה אמינית זו דומה לתרופה אצטיל-ציסטאין (acetylcysteine) שבה מטפלים בחולים עם ברונכיטיס. תרופה זו מפרקת חלבונים הנמצאים ברירית דרכי הנשימה ושוקעים בריאות. חומר זה מעודד כיח ומסייע להיפטר מעודפי ליחה. רופא יהודי מבית החולים "הר סיני" במיאמי גילה כי לאדים היוצאים מתוך מרק העוף הביתי של סבתא יש השפעה חיובית על הגרון והריאות, וכי הם מומלצים לסובלים מקשיי נשימה ושיעול.

תמונה 1.		תמונה 2. צילם: RWS

מקורות עיקריים:

ויקיפדיה: ערך "מרק עוף".

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.