מי האמא בהפריה מלאכותית?
הרב דב קדרון
בבא מציעא ק ע"ב
במשנה מדובר על עצי זית שהיו שייכים לאדם מסוים שנשטפו ונלקחו על ידי נהר ונשתלו בתוך שדה של אדם אחר, והשאלה היא למי יהיו שייכים הפירות. מדברי המפרשים עולה שבאופן עקרוני בעל העצים הוא הבעלים העיקרי, ואילו בעל הקרקע זכאי לקבל תשלום רק עבור התרומה שקרקעו תרמה לגידול הפירות.
מכאן למד הרה"ג איתמר ורהפטיג שליט"א (בכתב העת תחומין ה, 274 – 268) שכאשר משתילים ביצית מופרה בבטנה של אשה – בעלת הביצית היא זו שנחשבת אימו של הוולד, ולא האשה היולדת, כשם שבעל עץ הזית הוא זה שנחשב הבעלים העיקרי ולא בעל הקרקע. הוא טוען שבעלת הביצית היא זו שמשפיעה על תכונותיו של הוולד, ולכן היא צריכה להיחשב אימו, ואילו היולדת רק משאילה את בטנה כדי שיהיה מקום גידול לעובר, ואף על פי שגם היא תורמת לגידולו – אין היא אימו העיקרית.
בזה הוא חולק על הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א ועל הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, ששניהם סבורים שהיולדת היא האמא של הוולד.
הגרז"נ גולדברג זצ"ל טען שאין הכרח לומר שההגדרה ההלכתית של אם הוולד תלויה או קשורה לדמיון בתכונות שיש בין בעלת הביצית לבין הוולד, כי להגדרת האם יש כמה וכמה השלכות הלכתיות. לדוגמא: אילו היינו אומרים שהבן יורש את אימו בגלל שתכונותיו מושפעות ממנה, או אילו היינו אומרים שהתורה אסרה להתחתן עם קרובים בגלל שתכונותיהם דומות אז היה צריך להתחשב בדמיון בתכונות בקשר להגדרת האם, אבל הוא מוכיח שאין קשר בין ההלכות האלו לבין הדמיון בתכונות בין הבן לאם, לכן לדעתו היולדת היא האם למרות שאינה דומה בתכונותיה לוולד, ולא בעלת הביצית למרות שתכונות הוולד דומים לה.
