חשיבות האחדות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא כא ע"א
רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה.
למה חשובה כל כך האחדות? ומה אם לא אנחנו מאוחדים, הרי בסופו של דבר אדם מקיים מצוות ולומד תורה ודי בזה, לא כך?
רבי מרדכי, בעל ה"תפארת מרדכי" מפיטסבורג (פתגמי אורייתא, תשס"ג, עמ' ו) עונה על כך מתוך האמירה המפורסמת שמופיע בסוגייתנו. אולם כדי להמחיש את עומק האמירה הזו, הוא מספר קודם כל סיפור.
הסיפור הוא על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שפעם במוצאי יום כיפור התעכב מלהוציא את הצום, וכששאלוהו למה התעכב, אמר שהשטן קיטרג למעלה, והוא היה צריך לענות לו.
הקיטרוג של השטן היה: מדוע כאשר מחשבים את הזכויות של עם ישראל מחשבים עימן גם את התוצאות, ואילו כשמחשבים את העוונות לא מחשבים את התוצאות.
לדוגמה: כאשר מחשבים את נתינת הצדקה לעניים, מחשבים גם כמה פעולות יקרות הצליח העני לעשות בזכות הצדקה הזו (קנה נעלים עם כספי הצדקה ופסע לבית הכנסת, קנה אוכל לשבת וקיים מצוות עונג שבת וכדו').
אבל את העוונות לא מחשבים אלא כנגד פעולת העוון עצמה.
תשובתו של רבי לוי יצחק לשטן הייתה, שכאשר אדם עושה פעולה טובה, הוא אכן מחשב בעצמו ושמח בתוצאות שיצאו מפעולתו הטובה, אבל לעומת זאת פעולה רעה מתבססת על חוסר המחשבה מתוצאותיה, ולכן התוצאות אינן נלקחות בחשבון.
על בסיס רעיון זה, הסביר הרבי מפיטסבורג כי כאשר בני ישראל באחדות, כל פעולה שלהם מוכפלת פי כמה וכמה, משום שהם רוצים בטובתן של האחרים, וכך גם צריך להבין את עומקו של מאמר חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה", שכן כאשר הסופר כותב את ספריו, הוא שמח מכך שחבריו הסופרים יקחו את הספרים שלו וירבו ספרים משלהם, עד כדי כך שגם קנאה, שהיא רגש לכאורה שלילי הופכת לגורם חיובי, והכל בזכות האחדות.
זאת בניגוד למצב שאדם איננו באחדות עם האחרים, וממילא הוא איננו שמח ורוצה בכך שהם יהנו מפעולותיו הטובות, שכן במצב כזה פעולותיו הטובות נותרות טובות, אבל רק כפי שהן, ללא מכפלות הכח שמייצרת האחדות.
