איך יתייחס המחמיר למיקל?
הרב דב קדרון
בבא בתרא כו ע"ב
בגמרא מסופר שלרבא בר רב חנן היו דקלים סמוך למיצר של הפרדס של רב יוסף, היו באות ציפורים ויושבות על הדקלים, ואחר כך יורדות לפרדס של רב יוסף ומפסידות אותו, באכילה ממנו או בטינוף. כאשר רב יוסף ביקש ממנו שיקצוץ את הדקלים, תשובתו הייתה: אני לא אעשה זאת, כי לדעתי אסור לקצוץ אילן שנותן פירות מאכל, אבל אדוני, אם נוח לו – יקוץ.
מכאן הביא הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מובא בשו"ת משנת יוסף ח"א סימן ל) ראיה לשיטת הכתב סופר (או"ח סימן סו) שכאשר יש מחלוקת בעניין הלכתי מסוים, מותר למחמיר לתת למיקל לאכול מאותו דבר שלשיטתו מותר, אף אם המחמיר סבור שזוהי טעות גמורה, שהרי כאן לדעת רבא בר רב חנן היה אסור לקצוץ את העצים, ובכל זאת אמר לרב יוסף שאם לפי דעתו הדבר מותר – שיעשה זאת.
ועל פי זה פסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל במחלוקת האם יש קדושת שביעית בלולב, שלמי שסבור שיש בו קדושת שביעית אסור לעשות בו סחורה, ובכל זאת מותר לאדם שסבור שהדבר אסור לתת כסף למוכר שפועל על פי שיטת המתירים, ואין לו צורך לחשוש שהוא מכשיל את המוכר ועובר על איסור "ולפני עיוור לא תתן מכשול", מפני שהמוכר סומך על שיטת הפוסקים הסבורים שאין קדושת שביעית בלולב.
בעל משנת יוסף לא הסכים עם פסק זה, וטען שייתכן שרבא בר רב חנן סבר שמעיקר הדין מותר לקצוץ את הדקלים, ורק אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו, וחומרה זו היא רק בדקלים שלו ולא בשל חברו, ולכן אמר לרב יוסף שיקצצם הוא.
