בעלות פרטית בשכנות
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא כו ע"א-ע"ב
נושא:
משנתינו מבטאת את המימד של בעלות פרטית וזכות הקנין בין שכנים. סוגית התלמוד מציגה תמונה יותר מורכבת, המבטאת גם את המימד של שותפות בין שכנים.
שאלות תג"ל:
אילן ששרשיו מתפשטים לשטח של השכן: מה דינם של השרשים? למי הם שייכים? למה?
הסבר בדרך תג"ל:
המשנה אומרת שהשכן בעל השדה מעמיק שלשה טפחים... ואם צריך- קוצץ ויורד... אף יותר. כאן בא לידי ביטוי העיקרון של בעלות פרטית. בעל השדה עושה בתוך שלו כרצונו ולא צריך להתחשב בשרשי האילן של שכנו.
המשנה ממשיכה ואומרת "...קוצץ ויורד והעצים שלו". בפשטות - של בעל השדה הקוצץ.
סוגית התלמוד מחדשת שתוך שש עשרה אמה מן האילן - השרשים היונקים שייכים לבעל האילן! בעצם, התלמוד רוצה ל"אזן" ולקבוע עמדה מורכבת יותר שמוסיפה ליחסים בין השכנים את מימד שותפות. הסוגיה מחלקת ואומרת שתוך שש עשרה אמה, בעל האילן שותף בשדה שכנו, יכול לשלח שם שרשים ולינוק משדהו והשרשים נשארים שלו. יוצא שהשדה כעין משועבדת לבעל האילן; יש לו רשות על השדה לגבי יניקת שרשי האילן.
מה אתה חושב?
בתחילת המשנה נאמר:
" לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות..." והברייתא מעירה: " כדי עבודת הכרם".
איזה צד של שכנות מבטאת משנה זו?
