שטר בקנין קרקעות

מאי טעמא? במחשבה נוספת

תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר

בבא בתרא כט ע"א
 

נושא:
סוגית הפתיחה בפרקנו ממשיכה להסביר את מקומו של שטר בחזקת קרקעות. היא מנמקת את הירידה במעמדו של השטר שבידי הבעלים הראשונים (מרא קמא) ו"מתרצת" את חסרונו של השטר שאינו מצוי בידי המחזיק.
כל זה מתוך תפיסה הרואה בזכייה בקרקע על ידי שטר ביטוי לבעלות "מהותית", לקשר של קיימא עם האדמה ועם העתיד, קשר של אמונה ותקוה לדורות הבאים. קשר זה בא לידי ביטוי גם בחזקת שלוש שנים.

שאלות תג"ל:
מהו ההבדל בין שני ההסברים של רבא לחזקת שלש שנים?
בראשון הוא אומר: "שתא קמייתא לא קפיד איניש... תלת קפיד".
בשני הוא אומר: "שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי לא מיזדהר".
מהו ההגיון מאחורי כל הסבר?

הסבר בדרך תג"ל:
"תלת קפיד" הוא שיקול שאומר שבעל השטר היה צריך להקפיד ולמחות תוך שלש שנים. אם עברו שלש שנים ולא מחה, זוהי אינדיקציה שהוא אכן מכר את הקרקע למחזיק. אינדיקציה זו מערערת את האמינות ואת התוקף העדכני של השטר. זה צד אחד של תורת שטר/ בעלות /קנין בקרקע: ערעור של כוחו של "מרא קמא" בעל השטר.
הצלע השני בחזקת שלש שנים היא הגברת כוחו של המחזיק. בתורת השטר, צריך לשאול את המחזיק - איפה שטרך?
אחרי שלש שנים, יש לו תירוץ למה אין לו שטר - "לא מזדהר". חזקת שלש שנים היא כעין תחליף לשטר.
לסיכום, נקודת המוצא של דברי רבא היא בגישה שמחשיבה את כוחו של השטר בקביעת בעלות על קרקע. עם חזקת שלש שנים יש ירידה בכוחו של "מרא קמא" ועלייה בכוחו של המחזיק.
חשוב להדגיש שמתן כוח לשטר, או התייחסות לחזקת שלוש שנים כמלמדת על "בעלות", הם בעצם מתן כוח לבעלות "מהותית" על האדמה לאדם. זה נובע מן הפרשה בירמיה פרק לב, שהביא רב יוסף בתחילת הדיון. בירמיהו, הקנין עליו מדבר ירמיהו הוא "בעלות" ללא "רשות", שכן ירושלים במצור, ועם ישראל עתיד לגלות. רכישת אדמה בענתות, מאחורי קווי האויב, וכתיבתה בשטר- מבטא קשר של קיימא לאדמה ולעתיד, לדורות הבאים, תקוה ואמונה בעתיד טוב יותר.