לראות את המתנה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא סד ע"ב - סה ע"א
דרבי עקיבא סבר: מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי: מוכר בעין רעה מוכר, שמע מינה. איתמר, רב הונא אמר רב: הלכה כדברי חכמים, ורב ירמיה בר אבא אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא... אלמא, מאן דיהיב מתנה - בעין יפה יהיב, הכא נמי מאן דיהיב מתנה - בעין יפה יהיב.
לפעמים יש תחושה של חוסר הכרת הטוב כלפי הקב"ה. אנחנו מוקפים בטוב, בשפע ובשמחה גדולה שהוא נותן לנו יום יום, ועדיין מתלוננים, ומחפשים את מה שאין. האם יש איזו עצה שתצליח למקד אותנו בטוב שאנחנו מוקפים בו?
תשובה נפלאה לשאלה זה, אומר רבי מאיר יחיאל מאוסרובצה (מופיע בהערות שכתב על הסכמתו לספר רשפי אש השלם, של רבי מרדכי מנשכיז), על בסיס דברי הסוגיה שלנו.
למעשה מדברי הסוגיה יוצא הבדל מהותי בין מוכר ובין נותן מתנה. ביחס למוכר, מסקנתם של חכמים היא שהוא מוכר בעין רעה, ואינו נותן את כל מה שיכול לתת, אולם ביחס לנותן מתנה, הרי שבזה כולם מסכימים שהוא נותן בעין יפה, ומעניק את כל מה שביכולתו להעניק.
כאן, אומר האדמו"ר מאוסרובצה, מסתתר סוד השמחה במה שיש לנו.
שכן, על בלעם הרשע, אומרת המשנה (אבות ה, יט), כי היו לו שתי תכונות: רוח גבוהה ועין רעה, ומסתבר שתכונה אחת מובילה לשניה.
שכן כאשר יש לאדם רוח גבוהה, הוא מכיר בערך עצמו, ויודע היטב הדק את כל מעלותיו, הרי שבהכרח תהיה לו עין רעה, ומדוע?
שכן, אחד כזה בטוח שכאשר הוא מקבל שפע מלמעלה, הרי שהוא קיבל זאת בזכות ולא בחסד, שהרי יש בו כל כך הרבה מעלות, ולכן מן הראוי ומן הנכון שהוא יקבל את מה שקיבל. ממילא הרי הוא כקונה במעשיו את חסדי ה' עליו.
אחד כזה שכל חייו מסתובב כקונה מאת הקב"ה, בהכרח שיחוש שהמוכר מכר לו בעין רעה, ולא סיפק לו את כל מה שמגיע לו על פי מעשיו הגדולים ורוחו הגבוהה.
אולם, מי שרוחו נמוכה, ומכיר בכך שיהיה מה שיהיה, אין דבר שהוא יוכל לעשות כדי לשלם לקב"ה על נשימה אחת שהוא נושם, הרי שאחד כזה רואה את חסדי ה' עליו כמתנה וחסד בכל רגע ורגע, וממילא הוא תמיד רואה את העין הטובה שנהג בו הקב"ה, בכך שנתן לו מידו הרחבה, המלאה והגדושה.
לכן, כאשר אנו מבקשים לראות את חסדי ה', עלינו לעשות דבר אחד: להנמיך קצת את רוחנו, וממילא פתאום יתגלו לעיננו חסדי ה' כי לא תמנו.
