סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני – תמר מצוי 

 

"אמר שמואל: האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני, אדעתא דחיותא לא קני. היכי דמי? שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא, כולא מחד גיסא אדעתא דחיותא. ואמר שמואל: האי מאן דזכי זיכיא, אדעתא דארעא קני, אדעתא דציבי לא קני. היכי דמי? שקל רברבי וזוטרי אדעתא דארעא, שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי" (בבא בתרא, נד ע"א). 

פירוש: אמר שמואל: האי מאן דפשח דיקלא [מי שקצץ ענפי דקל], אם היה זה אדעתא דדיקלא [על דעת לקנות בכך את הדקל] קני [קנה], ואם אדעתא דחיותא [אם על דעת לתת לחיות, לבהמות] לאכול מן הענפים לא קני [קנה] את הדקל. ומסבירים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק], כיצד יודעים את כוונתו? אם שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא [לקח ענפים מצד זה ומצד זה] אדעתא דדיקלא [על דעת הדקל] הוא עושה, שמסייע לצמיחתו לגובה. אם עשה זאת כולא מחד גיסא [הכל מצד אחד] אדעתא דחיותא [הרי זה על דעת להאכיל את החיות]. ואמר שמואל: האי מאן דזכי זיכיא [מי שמנקה] את השדה מעצים, אם עשה זאת אדעתא דארעא [על דעת לתקן את הקרקע] קני [קנה] את הקרקע, ואם אדעתא דציבי [על דעת ללקט את העצים] לא קני [קנה]. ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר], כיצד מבינים את כוונתו? אם שקל רברבי וזוטרי [לקח גדולים וקטנים] הרי זה אדעתא דארעא [על דעת לתקן את הקרקע], ואם שקל רברבי ושבק זוטרי [לקח גדולים והניח קטנים] אדעתא דציבי [על דעת העצים עשה].(באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מדוע גיזום בצד אחד אינו מעיד על טיפול בדקל?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

 

גיזום עצי דקל מתואר בשתי סוגיות העוסקות בנושאים הלכתיים שונים. הסוגיה בבבא בתרא (נד ע"א) עוסקת בגיזום המעיד על חזקת בעלות ואילו במועד קטן (י ע"ב) השאלה היא מהו גיזום המותר בחול המועד? בשתי הסוגיות הגמרא מחלקת בין גיזום התורם ומשפר את הדקל לבין גיזום שמטרתו לנצל את העלים להאכלת בהמות. כאשר מטרת הגיזום הוא האכלת בהמות אין הוא מעיד על חזקת שלוש שנים והוא מותר בחול המועד. מאידך גיסא גיזום לטובת העץ מעיד על בעלות אך הוא אסור בחול המועד.

המדד לקביעת מטרת הגיזום הוא אופן ביצועו. אומרת הגמרא במועד קטן: "ואמר רבא: האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי, אדעתא דדיקלא אסיר. היכי דמי? שקיל כוליה מחד גיסא אדעתא דחיותא, מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא, ואסיר" . מפרש רש"י: "דפשח דיקלא - שזומר הדקל מן הענפים שבו. אדעתא דחיותא - דראויין למאכל בהמה, דנקט מן הענפים דמחד גיסא בין לחין בין יבשין, לצורך מאכל בהמה, היינו דחיותא ושרי. דנקיט מהאי גיסא - דדיקלא, ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו, היינו אדעתא דדיקלא ואסור. הרשב"ם (בבא בתרא) פירש: "דפשח דיקלא - כמו ויפשחני (איכה ג) נוטל מן הענפים ויש שמפשחין אותו לצורך הדקל לפי שענפיו מרובים ואין מניחין אותו ליגדל ומהניא ליה הפשיחא כזימור בכרם. אדעתא דדיקלא - כדי שיגדל. קני - הדקל. אדעתא דחיותא - אם מפשיחו לצורך בהמותיו להאכילן ואינו מתכוין להנאת הדקל ומיהו בלקיטת הענפים מתכוין הוא להחזיק בדקל ולקנותו בחזקה זו לא קני ואף על גב דממילא מהני לדקל כיון דאינו מתכוין לתקן הקרקע וכו' ... היכי דמי - מנא ידעינן אי אדעתא דדיקלא או אדעתא דחיותא עבד שלא יוכל לכפור ולטעון אדעתא דדיקלא עבדי. מהאי גיסא ומהאי גיסא - אם מכל צדדין ליקט כאן מעט וכאן מעט אדעתא דדיקלא שכן מנהג לעשות דכי האי גוונא הוא דאיכא למימר אדעתא דדיקלא ואף על גב דאיכא למימר נמי אדעתא דחיותא מסתמא כל אדם אדעתא להחזיק מתכוין וכל היכא דאיכא למימר הכי והכי אמרינן אדעתא למיקני מכוין. כולה מחד גיסא - מקלקל הוא את האילן שמגלהו כולו מצד אחד וההוא ודאי אדעתא דחיותא לחוד מכוין דלאילן לא חייש. הריטב"א (בבא בתרא) מסייג את דברי הגמרא: "והא דאמר כולהו מחד גיסא אדעתא דחיותא. ודוקא דפשח לגמרי חדא גיסא, אבל אם נטל משם מקצת אמרינן דאדעתא דדיקלא עביד אלא שלא השלים מלאכתו".
 

תועלת הגיזום לדקל
 

לשיטת רש"י הגיזום לתועלת העץ הוא של העלים היבשים משני צידי הדקל. גיזום להאכלת בהמות הוא של עלים לחים ויבשים מצד אחד של הדקל. לדעת הרשב"ם עודף עלים מעכב את התפתחות הדקל ויש לדלל אותם. מקובל היה לגזום עלים סביב לדקל משום שגיזום מצד אחד פוגע בדקל ("שמגלהו מצד אחד"). מסתבר שלשיטת הרשב"ם הגיזום הוא גם של עלים לחים. הן רש"י והן הרשב"ם לא מתייחסים לסיבה שבגללה יש לגזום את העלים. אמנם הרשב"ם טוען שעודף עלים מעכב את התפתחות הדקל אך לא מנמק מהי הסיבה לכך. במאירי אנו מוצאים נימוק פיסיולוגי לקשר זה: "... מעתה היה מפצל בענפי האילן או בזמורות וכיוצא באלו אם לעבודת עצמן מצד שענפיהן מרובים ואין היניקה מספקת בכדי ליגדל כראוי וכו'".

הסבר אחר אנו מוצאים בדברי רבי יצחק קרקושא (בשיטת הקדמונים): "תמשח דיקלא. לשון שבירה, כמו ויפשחני נוטל מן הענפים, ויש שמפשחין לדקל לפי שענפיו מרובין ואין מניחין אותו לגדל. ומהניא ליה תפשיחא כזימור בכרם". את ההשוואה לזמירת כרם אנו מוצאים גם בפירוש "יד רמ"ה": "אמר שמואל האי מאן דתפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני אדעתא דחיותא לא קני. כלומר הזומר ענפיו של דקל ולשון חתוך הוא כדכתיב (איכה פ"ג יא) ויפשחני וכו'". לענ"ד ההשוואה לזמירת כרם תמוהה משום שאין מדובר באותם איברי צמח ובאותן מטרות. זמירת כרם מיועדת לעודד פריצה של שריגים חדשים בקצה הזמורות ואילו עלי הדקל מסולקים מהגזע ואינם קשורים ללב הדקל שממנו בוקעים עלים ומכבדות הפרחים.

מנקודת מבט חקלאית מודרנית תפקיד הגיזום בדקל הוא לשמור על בריאותו, מראהו ופוריותו. גיזום נכון מעודד גידול בריא, מפחית את הסכנה למחלות ומשפר את הפוריות. ראשית יש לסלק את הכפות היבשות או התלויות מצידי הדקל. יש לסלק את שאריות המכבדים משום שהם עלולים לשאת מזיקים ומחלות. יש לדלל את העלים בנוף העץ על מנת לשפר את תחלופת האוויר וחדירת האור הנחוץ לביצוע פוטוסינתיזה.

הגיזום בצד אחד "מקלקל" את הדקל משום שהוא מפר את הסימטריה של העץ באספקת תוצרי פוטוסינתיזה למכבדות התמרים בצמרת. גזע הדקל דק וגבוה מאד ועלול להישבר כתוצאה מהפרת שיווי המשקל בין צדדיו (ראו במאמר "רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא" (שבת, לב ע"א)).

 

    
מטע תמרים – שדה אליהו   מכבדות תמרים

 


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר