טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית – חיטה
"ארבע מדות במוכרין: מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו; רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו; רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו; שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן" (בבא בתרא, פג ע"ב).
שם עברי: חיטה שם באנגלית: Wheat שם מדעי: .Triticum sp.
הנושא המרכזי: מהן חיטה לבנה וחיטה שחמתית?
לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
במשנה (בבא בתרא, פ"ה מ"ו) אנו לומדים על שני זני חיטה שגודלו בארץ ישראל: "... מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ... שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית ... שניהם יכולים לחזור בהן". שני מינים אלו מוזכרים תחת שמות שונים בירושלמי. לגבי הפרשת תרומה נאמר (נזיר, פ"ה הל' א'): "... נתכוון לתרום כרי חיטין ותרם שעורים בלילה לא עשה כלום, ביום מה שעשה עשוי. שחמתית ונמצאת אגרון אפילו ביום לא עשה כלום וכו'". מסתבר אם כן, שהחיטה הלבנה נקראת בירושלמי אגרון. במסכת תרומות (פ"ב הל' ב'): "... דו אמר מה תירוש ויצהר שהן מיוחדין שהן ב' מיני אילן אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואף אני מרבה שני מינין שבדגן שני מינין שבתבואה שאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה כל מין חיטים אחד לכן צריכה אפילו מן אגדון על שמתית ומן שמתית על אגדון וכו'". ייתכן והשם "שמתית" המובא בירושלמי הוא "שחמתית" בהשמטת ה"ח".
לגבי פדיון מעשר שני מצאנו: "... תני אין פודין מעשר שני אלא במין על מינו דלא כן מה נן אמרין פודין מן החיטין על השעורין ומן השעורין על החטין לכן צריכה אפילו מן האגרו על השמתית ומן השמתית על האגרו וכו'" (ירושלמי, ונציה, מעשר שני, פ"ד נד טור ד /ה"א). "הזורע את שדהו כו' קצר חצי איגדו וחצי שמותית לעשותן גורן אחד ונמלך ועשאן שתי גרנות אינו מפריש מן האגדו על השמותית לא בתחילה ולא בסוף וכו'" (ירושלמי, ונציה, פאה, פ"ב יז טור א /ה"ד) (לפי דקדוקי ירושלמי בכת"י ליידן "אגדו" תוקנה ל"אגרו"). בתוספתא (דמאי, ליברמן, פ"ד הל' כג) העוסקת בחשש החלפת החיטה על ידי עם הארץ אנו מוצאים: "במי דברים אמורים בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח אבל הניח עגרון ומצא קסרי קיסרי ומצא עגרון הרי זה חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית"(1). מוצאים אנו, אם כן, מגוון גדול של גרסאות לשמם של שני זני החיטה הנקראים בסוגייתנו "שחמתית" ולבנה".
חיטה "אדומה"
צבעי שני זני החיטה שאותם ממציינת המשנה הם קרוב לוודאי צבעי הגרגירים ולא של חלקי צמח אחרים. למסקנה זו הגיע פרופ' מ. כסלו מתוך הקשר הסוגיות העוסקות במכר או בהפרשת תרומות ומעשרות הבאים לאחר הקציר, הדיש, הזרייה והמירוח (יוצאת מן הכלל היא הסוגיה בפאה). העיסוק העיקרי בהעברת חיטה בין מוכר וקונה הוא בגרגירים.
המפרשים זיהו את החיטה השחמתית כמין בעל גוון אדום או שחום (תמונה 1). הערוך (ערך "שחם") פירש: "... וכל חום תרגום וכל דשחום". כוונתו לפסוק בבראשית (ל ל"ה): "ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ... וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו". מתרגם אונקלוס: "וכל דשחום באמריא ויהב ביד בנוהי". בגמרא במסכת עבודה זרה (לג ע"ב) אנו מוצאים: "אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי דארמאי, כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרין". מפרש שם רש"י: "שחימי - מקרקע שחמתית רוש"א בלע"ז". ד"ר מ. קטן תירגם rose כלומר (קרקע) אדומה. סוג קרקע אדומה זו מכונה היום בשם "טרה רוסה". הערוך פירש כאן "... ויש אומרים שחור". הרמב"ם בפיהמ"ש פירש: "שחממית, שגוונה אדום". רע"ב פירש: "שחמתית - אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום". מוצאים אנו בדבריו הקבלה בין חום ואדום (פרה אדומה היא למעשה פרה חומה. ראו במאמרו של הרב ב. לנדאו, 'לפרשת חוקת - פרה אדומה למעשה'). הרשב"ם מפרש את הקשר בין הגוון האדום של החיטה ושמה: "שחמתית - אדומה על שם חמה שמאדימתן". המקור לפירוש הרשב"ם הוא בדברי הגמרא (בבא בתרא, פד ע"א):
"שחמתית ונמצאת לבנה כו'. אמר רב פפא: מדקתני לבנה, שמע מינה: האי שמשא סומקתי היא. תדע, דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא? נהורין הוא דלא ברי. מיתיבי: ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה עמוקה מן הצל, והתם לבן הוא! כמראה חמה ולא כמראה חמה, כמראה חמה דעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה דאילו התם לבן והכא אדום. ולמאי דסליק דעתין מעיקרא, הא קא סמקא צפרא ופניא! בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנם. ואיכא דאמרי איפכא"(2).
הרשב"ם מפרש: "מדקתני לבנה שמע מינה - שחמתית אדומה ולא שחורה דהא שני מראות יש בחטין ולא יותר לבנות ואדומות ומדקרי לחדא לבנה ולאידך שחמתית שמע מינה שחמתית אדומה ועל שם חמה שהיא אדומה קרי לחטין אדומות שחמתית"(3). נהורין דלא ברי - מאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום שמכהה עינינו אבל צפרא ופניא שהיום חשוך ניכר אדמומית החמה ורב פפא לפרש משנתנו בא אמאי מקרי שחמתית". התוספות מתקשים בצורך של הגמרא לקבוע מהו הגוון של השמש ומביאים את פירושו של רבי מנחם: "האי שימשא סומקתי היא - פי' ה"ר מנחם דנפקא מיניה לנודר מן האדום". כאמור, מדברי הרשב"ם משתמע שהקשר בין השם "חיטה שחמתית" והחמה הוא רק משום שצבען אדום. הערוך (ערך "שחם") מצא קשר ענייני בין השמות ולדעתו אדמומיות החיטה נגרמת כתוצאה מהחשיפה לשמש: "... פירוש התנה לתת לו חטים אדומים שנתאדמו מחמת החמה הזורחת עליהם ועל שם החמה קורין שחמתית וכו'".
חיטה "לבנה"
בחלק מהמקורות שהובאו לעיל מופיעים שני מופעי חיטה הנקראים "שחמתית" ו"לבנה". במקורות אחרים כמו למשל הירושלמי אנו מוצאים שבן זוגה של החיטה האדומה הוא זן הנקרא "אגרון" או "אגדון" או שמות דומים. כאמור לעיל "אגדון" הוא "אגרון" אלא ש"ר" הוחלף ב"ד". בשורות הבאות ננסה למצוא מהו פירושו של השם "אגרון". רבי במימין מוספיא כתב ב"מוסף הערוך": "פירוש אגרו בל"י לח פירוש שמתית יבש וחם כמו שחמתית". ייתכן וכוונתו לחיטה לחה כלומר חיטה שנקצרה ועדיין לא התייבשה לעומת חיטה שכבר התייבשה. לכל אחד משני סוגי חיטה אלו יש יתרון וחסרון ולכן גם המוכר וגם הקונה יכולים לחזור בהם. חיטה לחה עלולה להירקב ולשיטת רש"י (בבא מציעא, ס ע"א) ניתן להפיק ממנה פחות קמח: "ואין צריך לומר חדשים בישנים - פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים, שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים". ז. ספראי זיהה ב"משנת ארץ ישראל" את האגרון כחיטת הבר ואילו החיטה השחמתית או השמתית היא חיטת תרבות מטופחת. זיהוי ה"אגרון" כחיטת בר מבוסס על הפירוש הלטיני של המילה "אגרון" (agron) שהוא שדה.
מה היתרונות והחסרונות של החיטה השחמתית והלבנה
לאור העובדה שהן המוכר והן הלוקח יכולים לחזור בהם עלינו להניח שלשני זנים החיטה יש יתרון וחסרון. מפרש רע"ב: "ונמצאת לבנה - ואיכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא ליה בהאי. וכל כהאי גוונא הוי מקח טעות לשניהם ושניהם יכולים לחזור. דאילו ביפות ונמצאו רעות כולי עלמא ניחא להו ביפות". בתוי"ט אנו מוצאים: "שחמתית ונמצאת לבנה - שחמתית עושים קמח מרובה. ולבנה עושה הפת יותר נאה ויפה. נמוקי יוסף [ועיין במ"ה פ"ב דפאה מה שכתבתי שם בדבור המתחיל שני מיני וכו']". ספראי הבין באופן שונה לגמרי את הסיבה לכך ששניהם יכולים לחזור. הוא הסביר שכנראה שני זני החיטים נחשבו לזהים בטיבם, ואין כאן ״רעות ונמצאו יפות״ או ההפך. יש כאן טעות שאיננה לטובת אף אחד מהם, ולא הייתה מוסכמת מראש.
היבטים ביולוגיים של "חיטה לבנה" ו"חיטה שחמתית"
בחקלאות המודרנית קיימים כמה פרמטרים למיון גרגירי חיטה ואחד מהם הוא המראה החיצוני של הגרגיר השלם. בספרות החקלאית נהוג להבחין בין גרגירים אדומים ולבנים המתחלקים לזנים קשים ורכים ולפי עונת הגידול.
החלק הצבעוני בגרגירי החיטה הוא שתי קליפות המהוות בשעת הטחינה את הסובין. הקליפות הן קליפת הזרע העוטפת את העובר ואת האנדוספרם וקליפת הפרי החיצונה ביותר העוטפת גם היא את גרגיר החיטה. הצבע האדום נובע מתמיסה המצויה בחללי התאים ובדפנותיהן של
שתי שכבות התאים של קליפת הזרע. תמיסה זאת מכילה תרכובות נוגדות חימצון כתרכובות פנוליות, קרטנואידים ופלבנואידים(4). לעומת זאת קליפת הגרגירים הלבנים שקופה למחצה וצבעה כצבע עשב יבש. בשימוש באפייה מסורתית התרכובות ה"אדומות" תורמות לטעם אגוזי. זיהוי שני מיני החיטה הספציפיים בהם עוסקת המשנה מהווה משימה קשה לאור העובדה שמגדלים בימינו מיני חיטה רבים ובהם כמה מיני "חיטה לבנה" ו"חיטה אדומה". יתר על כן, גם כאשר אנו מצליחים לזהות את אב המוצא של מין מסויים (או מופע) ניתן לשער שהוא עבר שינויים במהלך השנים כתוצאה מטיפוח.
כאמור, ספראי זיהה את החיטה הלבנה כחיטת הבר ואילו החיטה השחמתית היא מין תרבותי. הוא לא מציין לאיזה מבין מיני החיטה כוונתו. י. פליקס זיהה את החיטה השחמתית כמין חיטה קשה ששמה העברי הוא חיטת הדורום (Triticum durum) (תמונה 2) או חיטת פסטה. חיטת הדורום היא הקשה במיני החיטה, ותכונה זו מקנה לה שמה, דורום משמעו "קשיח" בלטינית. בעבר גידלו בארץ בעיקר חיטה קשה, שאינה מתאימה לאפיית לחם, כי לגלוטן של גרגריה יש כושר מתיחה קצר בלבד, ולכן הוא נקרע בתהליך התפיחה של הבצק ואינו מחזיק גז. היא משמשת בעיקר לייצור אטריות, פסטה וכן לאפיית מצות ופיתות דקות. את החיטה הלבנה פליקס זיהה כחיטה הרכה או חיטת הלחם (Triticum aestivum). חיטה זו משמשת לאפיית לחם ועוגות.
מ. כסלו הבין שהזיקה שערך י. פליקס בין "חיטה אדומה" ל"חיטה קשה" ובין "חיטה לבנה" ל"חיטה רכה" מבוססת על כך שגרגיר החיטה הקשה קשה וזגוגי וזגוגיות זו משווה לגרגיר צבע כהה יותר. לעומת זאת גרגיר החיטה הרכה רך יותר וקמחי ולכן יש לו מראה לבנבן. מסקנתו הייתה שפליקס חילק בין "חיטה אדומה" ו"חיטה לבנה" לא על פי צבע אדום כפי שמקובל בימינו אלא על פי דרגת הכהות של הגרגירים. "חיטה אדומה" היא חיטה בגוון חום כהה ואילו "חיטה לבנה" היא בגוון חום בהיר נוטה ללבן. על פי חלוקה זאת חיטת הדורום הקשה אכן חיטה כהה. כסלו דחה את זיקה זו משום שלדעתו הצבע הנובע מהזגוגיות של הגרגר הקשה אינו קשור לצבע אדום. בנוסף לכך, ההבדל בין גרגירים אדומים ללבנים בולט יותר מאשר ההבדל ברמת בהירות הצבע החום ולכן ראוי יותר לשמש להבחנה בין שני סוגי החיטה שנסחרו. טענה זו לא ברורה לי שהרי העובדה שהן המוכר והן הקונה יכולים לחזור בהם מעידה שמדובר בהבדל איכותי בין שני זני החיטה. הבדל הצבע על פי פליקס הוא רק סימן לתכונה משמעותית והיא מצב הצבירה של גרגירי החיטה (קשים או רכים). מאידך גיסא אין חשיבות לצבע האדום כשלעצמו שהרי חיטה אדומה עשוייה לכלול הן חיטה רכה והן קשה (ראו להלן).
לאחר שדחה את השערתו של פליקס הציע כסלו הסבר חלופי. הוא הניח שחלוקת הצבעים של חיטי ארץ ישראל ויחסי השכיחות של החיטה הרכה והקשה דומים בימינו למה שהיה מקובל בתקופת המשנה והתלמוד. לאור כך הוא זיהה את ה"חיטה הלבנה" כזהה לזנים לבני גרגיר של החיטה הקשה. זנים אלו היו עיקרו של המין ששלט בחיטי הארץ. "חיטה לבנה" איננה זהה לחיטה רכה מפני שרוב הצמחים של הזן המקומי היחיד של חיטה רכה ה"חירבאוי" הם בעלי גרגירים אדומים. "חיטה שחמתית" היא זן מקומי של חיטה קשה בעלת גרגירים אדומים כגון הזן "זריעה חמרה" או זן של חיטה רכה בעלת גרגירים אדומים כגון "חירבאוי" של ימינו. התמונה הזאת שהחיטה הקשה היא בעיקרה לבנת גרגר והחיטה הרכה היא אדומת גרגיר נכונה גם למדינות נוספות באזורנו כסוריה וטורקיה ולמעשה בכל העולם לפחות עד לפני 50 שנה.
תמונה 1. זן אביבי אדום קשה צילמו: Forest and Kim Starr תמונה 2. חיטת דורום מקור
הרחבה
המונח "שחום" מוזכר במקורות פעמים נוספות אך זוכה לפרשנויות שאינן עקביות שהמשותף להן שמדובר בגוון כהה. במדרש שכל טוב (בובר, בראשית, ויצא, ל'): "חום מתרגמינין שחום, וכן הקודרים מני קרח (איוב ו טז), מתרגמינן דשחימן מן צינתא". במסכת בבא קמא (צו ע"ב) נאמר: "שחימי ועבדינהו חדתי לא קני, חדתי ועבדינהו שחימי קני, מאי אמרת? הדר עביד להו חדתי, מידע ידיע שיחמייהו"(5). הערוך (ערך "שחם") פירש: "פירוש אדומים ישנים". רש"י: "שחימי - שחורין כעין ישנים. ועבדיה חדתי שליבנה. לא קני שסופן לחזור ליושנן". במסכת עבודה זרה (לג ע"ב): "אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי דארמאי, כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרין"(6). מפרש רש"י: "שחימי - מקרקע שחמתית רוש"א בלע"ז". הערוך מביא בשם יש אומרים: "שחום שחור". במסכת חולין (נה ע"ב) למדנו: "רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא, אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה דידהו, אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה ... בסיתוא, אייתי משיכלי שיחומי, ומלינהו מיא פשורי, ואנחינהו מעת לעת, אי הדרא בריא כשרה, ואי לא טרפה"(7). רש"י: "משיכלי חיורי - של כלי חרס לבן. שחימי - שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס".
(1) לדעת פרופ' ש. ליברמן שמות אלו מתייחסים לשני סוגי קמח המיוצרים משני זני החיטה.
(2) פירוש: שנינו במשנה שאם התנה למכור לו חיטה שחמתית ונמצאת לבנה — שניהם יכולים לחזור. ומניחים ש"שחמתית" משמעו שיש לה צבע כצבע החמה. ולפיכך אמר רב פפא: מדקתני [ממה ששנה] לבנה, והמין השני של חיטים הידוע לנו הוא אדום, שמע מינה [למד מכאן] שהאי שמשא סומקתי [שזו השמש אדומה] היא ולא לבנה. תדע שכך הוא, דקא סמקא צפרא ופניא [שהריהי מאדימה בבוקר ובערב]. והאי [וזה] שלא קא חזינן כוליה יומא [רואים את הצבע האדום כל היום] נהורין [מאור עינינו] הוא שלא ברי [ברור], ובגלל ריבוי האור איננו מבחינים בצבע האדום. מיתיבי [מקשים על כך]: והרי על הכתוב בדיני נגע הצרעת "ומראהו עמק מן העור" (ויקרא יג, ל) אמרו חכמים שהכוונה היא: כמראה חמה שהיא נראית עמוקה מן הצל, והתם [והרי שם] הנגע לבן הוא! ומשיבים: הכוונה שם היא כמראה חמה, ואולם לא כמראה חמה בדיוק; כמראה חמה שעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה שאילו התם [שם בנגע] צבעו לבן, והכא [וכאן בשמש] צבעה אדום. ושואלים: ולמאי דסליק דעתין מעיקרא [ולמה שעלה על דעתנו מתחילה] שהשמש לבנה היא, הא קא סמקא צפרא ופניא [הרי היא מאדימה בבוקר ובערב]! ומשיבים: בצפרא [בבוקר] היא מאדימה משום דחלפא אבי וורדי [שהיא עוברת על פני חלקת הוורדים] של גן עדן ומהשתקפותם נעשה האור אדום, בפניא [בערב] היא מאדימה משום דחלפא אפתחא [שהיא חולפת על פתחו] של גיהנם ומכוח האש היא נראית אדומה. ואיכא דאמרי איפכא [ויש שאומרים להיפך] לגבי סיבת האדמימות בבוקר ובערב.
(3) הרמב"ם בפיהמ"ש (פאה, פ"ב מ"ב) הזכיר מופעים נוספים: "ושני מיני חטים, שני זני חטה, לפי שיש שגרגריו גדולים ויש קטנים, ויש צהוב, ויש אדום, וכל הענין ברור". הרש"ש (בבא בתרא, פד ע"א) העיר שהקביעה שיש רק שני מופעי חיטה אינה מדוייקת:
"ר"ש ד"ה מדקתני לבנה. שני מראות יש בחטין ולא יותר. ואף שעינינו רואות שיש גם כן שחורות. השחרות איננה שינוי בגופן (שהרי עוברת ע"י רחיצה) אלא שבאה להם מבחוץ על ידי שנמצאו ביניהם קצת גרעיני שרופי חמה (קאנקא"ל בל"פ) אשר נשחקים לאבק שחור דק כפיח הכבשן ומשחירין חבריהם. מה שאין כן אדמימות היא שינוי בעצם החטים עי' נ"י. ולי נראה לפי שבחמה אין להסתפק אלא בשני המראות הללו כדמסיק וכו'".
לענ"ד האבק השחור איננו תוצר של שחיקת גרגירים שרופים אלא תפטיר או נבגים של פטריה התוקפת את החיטה כדוגמת הפייחת.
(4) Dong-yun, MA. Et al., 2014. 'Diversity of Antioxidant Content and Its Relationship to Grain Color and Morphological Characteristics in Winter Wheat Grains'. Journal of Integrative Agriculture, 13 (6), pp: 1258-1267.
(5) פירוש: אם היו המטבעות שגזל שחימי ועבדינהו חדתי [שחורים, משומשים וישנים, ועשה אותם חדשים] על ידי זה שניקה וצחצח אותם לא קני [קנה], אבל אם היו חדתי ועבדינהו שחימי [חדשים ועשה אותם שחורים] קני [קנה], מאי אמרת [מה אתה אומר]? הדר עביד להו חדתי [שהוא חוזר ועושה אותם חדשים], שמצחצח אותם? מידע ידיע שיחמייהו [ידועה השחרות שלהם] ולכן השינוי שעשה בהם היה שינוי שאינו חוזר.
(6) פירוש: אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי דארמאי [אותם כדים שחומים של הגוים], כיון דלא בלעי טובא [שאין הם בולעים הרבה] משכשכן במים ומותרין.
(7) פירוש: מסופר, רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא [היה הולך במדבר], אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה דידהו [מצא אילים שנשחטו ונמצא שצמקה הריאה שלהם]. אתא שאיל בי מדרשא [הלך ושאל בבית המדרש] כיצד יודעים אם נעשה הדבר בידי שמים. אמרו ליה [לו] ... בסיתוא [בחורף], אייתי משיכלי שיחומי [הבא כלים כהים], ומלינהו מיא פשורי [ומלא אותם מים פושרים], ואנחינהו [והנח אותם] את הריאות בתוכם מעת לעת, אי הדרא בריא [אם חוזרת ומבריאה] כשרה, ואי [ואם] לא טרפה.
מקורות עיקריים:
מ. א. כסלו, לזיהוי "חיטה שחמתית" ו"חיטה לבנה" בדברי חז"ל. תשל"ט. סיני פ"ד, עמ' מא-מד.
י. פליקס, כלאי זרעים והרכבה, הוצאת דביר, תשכ"ז. עמ' 20-21.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
