פוסקים על פי תורת הנסתר?
הרב דב קדרון
בבא בתרא סב ע"א
בכמה מקומות בגמרא נאמר שרב שתק בתגובה למה שאמרו לו, ותוספות (ד"ה ומודה) דנים במשמעות של שתיקתו, כי יש שתיקה שמשמעותה הודאה ויש שתיקה שהיא התעלמות והכחשה.
המקובל הרמ"ע מפאנו (בסוף ספר יונת אלם) כתב שבכל מקום שרב שתק אין זו הודאה למי שהקשה לו, אלא הייתה לו תשובה על פי הסוד, רק לא רצה לגלות זאת לשואל, ומדבריו לכאורה משמע שיש לפסוק כרב גם באותם עניינים שבהם שתק למי שהקשה עליו.
בעל שו"ת חוות יאיר (סימן קנב) הקשה על כך מדברי תוספות (ב"ק יא,א) שכותבים שכיוון שרב שתק אין הלכה כמותו, ומשמע מדבריהם שלא הייתה לרב תשובה ולכן שתק. אמנם בעל שו"ת אמרי בינה (בהקדמתו בהערה) כתב שאין מדברי תוספות סתירה לרמ"ע מפאנו, כי ייתכן שאכן הייתה לרב תשובה על פי תורת הנסתר, וכוונת תוספות היא שאין לפסוק הלכה כמותו, מפני שאין פוסקים הלכה על פי תורת הסוד.
כך הייתה גם שיטתו של הגר"ע יוסף זצ"ל שכאשר יש סתירה בין מקורות בתורה הנגלית לבין תורת הנסתר יש לפסוק על פי המקורות הגלויים, ולכן, לדוגמה, פסק (שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן כה) שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, למרות שלפי תורת הנסתר יש לאומרה בכל ליל שבת, אף בפסח. אולם ידועה שיטתו של הגר"א שלא תיתכן סתירה בין תורת הנגלה לתורת הנסתר, ומי שמוצא סתירה כזו, סימן הוא שלא הבין כראוי את אחד המקורות.
