שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
ברכות סא ע"ב
"תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר (תהלים קט, כב) וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי. רשעים - יצר רע שופטן, שנאמר (תהלים לו, ב) נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. בינונים - זה וזה שופטן, שנאמר (תהלים קט, לא) כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ".
פירש בית הבחירה למאירי:
"צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן, כלומר שהם נשמעים ליצר הרע, ועל פיו גומרים דינם, בינוניים זה וזה שופטן".
פירוש הדברים שהמילה שופט יש לה שתי משמעויות. השופט הוא המנהיג, כמו במגילת רות (א, א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, ושופט הוא גם העושה שפטים ומעניש. דוד העיד שלבו חלל ואין בו שום יצר רע ששולט בו. ואילו לרשע גמור אין שום פחד אלהים לנגד עיניו שישפיע עליו לעשות טוב. ועל בינוני נאמר שבקרבו שֹׁפְטֵי נַפְשׁוֹ בלשון רבים, כי שני היצרים מתגברים עליו לשלוט בו לעשות מעשה, ושניהם גם מיסרים אותו, הן ביסורי חרטה על שנכשל, והן בצער על שלא מילא את כל תאוות נפשו.
וזהו שאומר הכתוב (דברים טז, יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
מצד אחד מצוה ציבורית יש כאן, אשר יחד עם חירות כל יחיד לעשות כרצונו, אסור שחופש יהפוך להפקרות אשר איש הישר בעיניו יעשה עד שינזקו כולם. אלא נצרך כל ציבור שיהיו לו מנהיגים אשר לצידם אמצעי כפיה, שיוליכו את צאן מרעיתם יחד בדרך הטובה. ואפילו ועד הבית, כאמרם (בבא בתרא צא ע"ב; ברכות נח ע"א) "וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ (דברי הימים א כט, יא) - אמר רב חנן בר רבא אמר רבי יוחנן: אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה". וכך מצינו שהיו עושים, כגון (הוריות יד ע"א) "אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא".
ומצד שני, גם מצוה פרטית לכל אדם ואדם יש בפסוק שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אלו חושיך כגון עיניך ואזניך, ככתוב (במדבר טו, לט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. ומשום כך עליך לעמול ולהשליט עליהם שמירה והגבלות, כדברי רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש (ברכות ה ע"א) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה".
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – עד שתהא כאותם הצדיקים אשר יצר טוב שׁוֹפְטָן.
