מי אומר שקר בתפילתו?

הרב דב קדרון

בבא בתרא פב ע"א
 

יש מצבים של ספק האם אדם חייב להביא ביכורים, ובהם אדם מביא ביכורים מחמת הספק, אבל אינו קורא את הפסוקים של מקרא ביכורים. רב אחא בריה דרב אויא שאל מדוע אין אפשרות לקרוא את הפסוקים הללו? הרי כמו שיכול אדם להביא את הביכורים מחמת הספק, כך גם הוא יכול לקרוא את הפסוקים מספק? הרי לכאורה אין בזה איסור כמו בברכה שאינה צריכה?

ענה לו רב אשי שאסור לקרוא את הפסוקים מספק מפני שזה נראה כשקר, שהרי אילו היה קורא היה זה בשביל הבאת הביכורים, ויש ספק האם פירות אלו הם בכלל ביכורים, ונאמר (תהלים קא, ז): "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". כשאדם מדבר לפני הקב"ה צריך להקפיד ביותר לא להוציא מפיו שום דבר שיש בו חשש שקר.

מכאן אמר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר דברים כו, יג) שזו תוכחת מגולה על מה שאין אנו בושים באמירותינו בתפילות דברים שלא קיימנו, או שלבנו אינו במדרגה הזאת, ואנו ח"ו כמשקרים, כגון מה שאומרים בתפילת ערבית על דברי התורה: "כי הם חיינו וכו' ובהם נהגה יומם ולילה", ואמנם בסידור רב עמרם מבואר שאין זו הצהרה, אלא תפילה שנזכה להגות בהם יומם ולילה, שהוא גורס: "ותן בלבנו וכו'", אבל אף על פי כן אם אין בלבנו שאיפה לזה הרי אנו כדוברי שקרים. וכן כשמבקשים: "פתח לבי בתורתך", ואין לומדים אחר כך הרי זה כמצחק, שמבקשים ותיכף מפליגים לדברים אחרים.