מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

רכישה ע"י ילדים קטנים בזמן הזה

הרב צבי שפיץ

בבא בתרא פז ע"ב

שאלה:
ילד בן עשר קנה על דעת עצמו במכולת השכונתית שתי חפיסות שוקולד ואכל אותן. למפרע התברר שהקניה נעשתה בכסף שלקח ללא רשות מארנקה של אמו או שרשם את הקניה על חשבון האשראי שיש להורים באותה מכולת. משנודע הדבר להורים, פנו לבעל המכולת שיחזיר להם את הכסף או שימחוק את החוב מהאשראי שיש להם בחנות, כי הקניה נעשתה בניגוד לידיעתם ולרצונם.
אמנם בעל המכולת טוען, שלמרות שהוא מאמין לטענות ההורים, אולם מכיון שהדרך של כלל ההורים והם בכלל, לשלוח מדי יום את הילדים, ואפילו ילדים קטנים, לקנות מוצרי מזון ודברי מתיקה לצרכי המשפחה. אם כן מהיכן היה לו לדעת בשעת המכר, שהפעם הילד קונה שלא כדין, ולכן עליהם לשלם לו את הקניה.

תשובה:
א. בזמן הזה, ילד שקונה דבר שרגילים ילדים לקנות בשליחות ההורים – המקח חל. דין זה קיים אפילו אם יתברר אחר כך שהילד קנה זאת ללא ידיעת הוריו ובניגוד לרצונם.
ואם רוצים ההורים להגביל את קניית הילדים – עליהם מוטל החיוב ליידע את בעלי החנות אצלם יש להם אשראי, אלו דברים הם מרשים לילדיהם לקנות עבור צרכי המשפחה. או לסכם עם המוכר שהם מרשים למכור לילדיהם מוצרים, רק כאשר כתבו להם ההורים פתק בכתב ידם, אלו מוצרים ימכרו להם וכדומה. 1
ב. אם הילד קנה באשראי במכולת שאין הוריו רגילים לקנות בה, ואין להם שם חשבון באשראי. או שקנה דברים שאין רגילות של ילדים לקנות באופן הזה או שקנה כמות גדולה מהמקובל – המקח בטל ובעל המכולת ישא בהפסד. 2

מקורות:
1. במשנה ב"ב (פז:) נחלקו חכמים ורבי יהודה, כשאדם שולח כסף עם ילדו הקטן לחנות, שחכמים סוברים שכוונתו רק שהמוכר ידע מה האבא מעוניין לקנות, אבל אין כוונתו שיתן את הסחורה או העודף הכספי לילדו הקטן, מכיון שהילד אינו יכול לשמור כראוי על הממון שברשותו. ולדעת רבי יהודה כוונת האב היא - שהמוכר ישלח עם בנו את הסחורה, וכן את העודף הכספי, ועל דעת כן שלח את ילדו למוכר.
ההבדל בין תקופת חז"ל לזמן הזה
והנה אע"פ שלפי המציאות שהיתה בחז"ל, נפסקה ההלכה גם בשו"ע (חו"מ סי' קפח, ב) כדברי חכמים. אולם בזמן הזה - החל עוד יותר מלפני מאה שנה, [כפי שפסק בשו"ת אמרי יושר (ח"ב, קיב)] המנהג הוא – כדברי רבי יהודה. דהיינו, שבזמן הזה הורים שולחים את ילדיהם הקטנים לקנות מה שצריכים עבור משפחתם. ולשם כך נותנים לילדיהם כסף כדי לשלם עמו למוכר, ומסכימים מראש שאם מגיע להם עודף כספי, המוכר יתנו לילדם. וכן מסכימים שילדם יקנה וירשום את החוב הכספי באשראי שניתן להם מבעל החנות, ועל דעת כן נעשה המסחר כששולחים את ילדם לקנות.
"תקנת השוק" לקיום המסחר
והנה חז"ל תקנו באופנים רבים את המושג "תקנת השוק". כלומר, אע"פ שבמקרים רבים מדין תורה המקח היה צריך להתבטל, אבל כדי שהמסחר בעולם יתנהל כראוי, ואנשים לא יפחדו לקנות או למכור בגלל שלא ידעו בזמן המכר על כשרות הכסף שעימו משלם הקונה או על כשרות הבעלות על הסחורה שהמוכר מכרה לקונה. תיקנו חז"ל שהמקח שנעשה – תמיד ישאר בתוקפו, אפילו אם לאחר מכן יתברר שהקונה שילם עם כסף גזול שבעליו עדיין לא התייאשו ממנו. או שהמוכר מכר לו סחורה גנובה שבעליה עדיין לא התייאשו ממנה. כי לולא "תקנת השוק" – המסחר יתבטל, ובני אדם לא ירצו לקנות או למכור סחורה.
לאור האמור גם בנידון השאלה דנן, אפילו אם יתברר בוודאות שהכסף שעמו קנה הילד את חפיסות השוקולד היה גנוב מבלי שהוריו ידעו מכך – המקח קיים, כי היה מותר למוכר לכתחילה למכור לילד דברים מסוג זה, על סמך הכסף שקיבל או שהיה רשאי לרשום את חוב הקניה על חשבון האשראי שיש להורי הילד בחנות.
2. אמנם אם הילדים קנו דברים יקרים, שלא מקובל בשוק שילדים באותו הגיל קונים דברים כאלו לבד ללא ליווי ההורים, או שקנו כמות גדולה של משחקים או דברי מתיקה וכדומה, ומקובל בדרך כלל שילדים באותו גיל אינם קונים כמויות כה גדולות – המקח בטל והמוכר יצטרך להחזיר את הכסף להורים. כיון שהוא הפסיד לעצמו בזה שמכר לילדים קטנים דברים שלא מקובל למכור להם. וביחס לדברים אלו – אין "תקנת השוק", כי אלו מקרים שחריגים מהמקובל בשוק.