|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן – וורד
"שחמתית ונמצאת לבנה כו'. אמר רב פפא: מדקתני לבנה, שמע מינה: האי שמשא סומקתי היא. תדע, דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא? נהורין הוא דלא ברי. מיתיבי: ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה עמוקה מן הצל, והתם לבן הוא! כמראה חמה ולא כמראה חמה, כמראה חמה דעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה דאילו התם לבן והכא אדום. ולמאי דסליק דעתין מעיקרא, הא קא סמקא צפרא ופניא! בצפרא דחלפא אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנם. ואיכא דאמרי איפכא" (בבא בתרא, פד ע"א).פירוש: שנינו במשנה שאם התנה למכור לו חיטה שחמתית ונמצאת לבנה — שניהם יכולים לחזור. ומניחים ש"שחמתית" משמעו שיש לה צבע כצבע החמה. ולפיכך אמר רב פפא: מדקתני [ממה ששנה] לבנה, והמין השני של חיטים הידוע לנו הוא אדום, שמע מינה [למד מכאן] שהאי שמשא סומקתי [שזו השמש אדומה] היא ולא לבנה. תדע שכך הוא, דקא סמקא צפרא ופניא [שהריהי מאדימה בבוקר ובערב]. והאי [וזה] שלא קא חזינן כוליה יומא [רואים את הצבע האדום כל היום] נהורין [מאור עינינו] הוא שלא ברי [ברור], ובגלל ריבוי האור איננו מבחינים בצבע האדום. מיתיבי [מקשים על כך]: והרי על הכתוב בדיני נגע הצרעת "ומראהו עמק מן העור" (ויקרא יג, ל) אמרו חכמים שהכוונה היא: כמראה חמה שהיא נראית עמוקה מן הצל, והתם [והרי שם] הנגע לבן הוא! ומשיבים: הכוונה שם היא כמראה חמה, ואולם לא כמראה חמה בדיוק; כמראה חמה שעמוקה מן הצל, ולא כמראה חמה שאילו התם [שם בנגע] צבעו לבן, והכא [וכאן בשמש] צבעה אדום. ושואלים: ולמאי דסליק דעתין מעיקרא [ולמה שעלה על דעתנו מתחילה] שהשמש לבנה היא, הא קא סמקא צפרא ופניא [הרי היא מאדימה בבוקר ובערב]! ומשיבים: בצפרא [בבוקר] היא מאדימה משום דחלפא אבי וורדי [שהיא עוברת על פני חלקת הוורדים] של גן עדן ומהשתקפותם נעשה האור אדום, בפניא [בערב] היא מאדימה משום דחלפא אפתחא [שהיא חולפת על פתחו] של גיהנם ומכוח האש היא נראית אדומה. ואיכא דאמרי איפכא [ויש שאומרים להיפך] לגבי סיבת האדמימות בבוקר ובערב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ורד שם באנגלית: Rose שם מדעי: Rosa sp
לריכוז המאמרים שנכתבו על הוורד וקישוריות הקש/י כאן.
צבעי מיני הבר של הוורד בדרך כלל וורודים (תמונות 1-2) ואילו צבעי זני הוורדים הקיימים היום נעים בספקטרום מלבן עד אדום כשביניהם כל גווני הוורוד. מגוון הצבעים הנוכחי הוא תוצאה של הכלאות וסלקציה במשך אלפי שנים. במהלך ההסטוריה יוחסו לגוונים משמעויות סמליות שונות ועל פיהן הם הותאמו לשימוש בהקשרים המתאימים. ברומא ויוון העתיקות וורדים אדומים (תמונה 3) סימלו יוקרה ויופי והשתמשו בו לטקסי נישואין.
על משמעות הצבע האדום אנו לומדים בעקיפין מפירוש הרמב"ם במשנה בשביעית (פ"ז מ"ו): "הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב, ועליהם נאמר שפתותיו שושנים". הרמב"ם מזהה את הוורד כצמח בעל פרחים אדומים המתאר את יופים של שפתי הדוד.
(1) פירוש: ומספרים: האי מאן דבעי מחזי שופריה [מי שרוצה לראות מה היה יופיו] של ר' יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי [שיביא כוס כסף מבית הצורף] כשהיא חדשה והכסף לבן ביותר, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא [וימלא אותה גרעיני רימון אדום], ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה [וישים זר ורדים אדומים על פיו] של הכוס, ונותביה בין שמשא לטולא [ויעמיד אותה בין החמה והצל], ההוא זהרורי [אותו הזוהר] שיש לציור זה הוא מעין שופריה [יופיו] של ר' יוחנן. (2) פירוש: שנינו במשנה: הריאה שניקבה הריהי טריפה. רב ושמואל ורב אסי דאמרי [שאמרו] כולם: הכוונה לקרמא עילאה [קרום העליון] הסמוך לריאה, שניקב. ואמרי לה [ויש אומרים] שהמדובר דווקא בקרמא תתאה [קרום תחתון]. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, וסימניך [וסימנך]: כיתונא דורדא דמנחא ביה [כותונת אדומה שמונחת בה] הריאה, שהיא הקרום התחתון, שהוא אדום (שהקרום העליון הוא לבן). (3) פירוש: מסופר, ההוא ביני ביני [אותה ריאה שהיתה בה אונה נוספת בין לבין] דאתא לקמיה [שבאה לפני] רב אשי, סבר רב אשי למיטרפה [להטריף אותה] כפי שאמרנו. אמר ליה [לו] רב הונא מר בר אויא: כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו [אותן חיות, בהמות, הרועות בשדה כך יש להן], אונה יתירה כזו, וקרו לה טבחי [וקוראים לה הטבחים] לאונה היתירה הזו "עינוניתא דוורדא" [אונת הוורד הקטנה]. ומוסיפים, והני מילי מגואי [ודברים אלה אמורים מבפנים], בצד הפנימי של הריאה, הפונה לכיוון הלב.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
