אמירה לגוי או גרמא?

הרב דב קדרון

בבא בתרא פה ע"ב
 

לפעמים יש צורך לעשות מלאכה בשבת עבור פיקוח נפש, וכידוע יש למעט ככל האפשר באיסור, ואם יש דרך לעשות את המלאכה באופן שאסור רק מדרבנן צריך להשתדל לעשות זאת.

נשאלה השאלה: כאשר יש שתי אפשרויות: א. לומר לגוי לעשות את המלאכה. ב. שיהודי יעשה את המלאכה באופן של "גרמא". איזו משתי האפשרויות עדיפה?

הרה"ג יעקב אריאל שליט"א (בכתב העת תחומין יט, תשנ"ט, 348 – 343) דן בשאלה זו, וכתב שלכאורה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים לגבי קניין שעושה יהודי באמצעות גוי. לדעת בעל קצות החושן יהודי האומר לגוי להגביה חפץ או למשוך עבורו – אינו קונה (ולדבריו כך סבור הרשב"ם בדף זה), ולעומת זאת כאשר היהודי עושה מעשה ב"גרמא" הוא כן קונה, מאידך לדעת בעל נתיבות המשפט נראה שמשיכה באמצעות גוי קונה.

לכאורה לפי זה יוצא שלדעת קצות החושן מעשה שנעשה ב"גרמא" משויך יותר לעושה מאשר מעשה באמצעות גוי, ולפי זה בשבת צריך להשתדל דווקא לעשות את המלאכה באמצעות גוי, כי יש למעט ככל האפשר בחילול שבת.

אולם במסקנתו הוא כותב שייתכן שאין להביא ראיה ממה שנאמר לגבי קניינים להלכות שבת, כי בקניין יש צורך במעשה בעלות, וככל שהמעשה נעשה יותר על ידי האדם עצמו יש לו תוקף יותר חזק, אבל בשבת שבה נאסרה מן התורה רק "מלאכת מחשבת" ייתכן שעדיף שיהודי יעשה את המלאכה בגרמא, שאין נחשב כלל שעשה מלאכה, ולא באמצעות גוי שזהו דבר שנאסר לגמרי מדרבנן. יש לציין שהוא מביא בדבריו דעות שונות בין הפוסקים בעניין זה.