השפעת גאוות האדם על יינו
הרב דב קדרון
בבא בתרא צו ע"ב
לדעת שמואל מי שמכר יין לחברו, והיין החמיץ בזמן שעדיין היה בכלי של המוכר – המוכר אינו חייב באחריותו, ולפי פירוש הרשב"ם זהו משום שמזלו הרע של הקונה גרם לכך, ומפני חטאו החמיץ יינו, כמו שלומדים (לקמן צח,א) מהפסוק בחבקוק (ב, ה): "וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה", שגאוותו של אדם גורמת לכך שהיין בוגד בו ומחמיץ.
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בהעלותך) כותב ששלוש המידות הרעות: הקנאה, התאווה והכבוד, רמוזות בפסוק בישעיהו (יד, ג): "וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ", כי "מרגזך" רומז לקנאה, שכן מידת הקנאה גורמת לאדם להתרגז, ו"העבודה הקשה" רומזת לתאוה, כי מי שהוא שטוף בתאוות נפשו הוא כל ימיו בשעבוד ובעבדות לתאווה, כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, כמו שנאמר (קהלת ה', ט'): "אוהב כסף לא ישבע כסף", וזוהי עבודה קשה. ו"מעצבך" רומז לפגם הכבוד והגאווה, כי הם הגורמים לאדם עצבות בלב, כמו שאמר האדמו"ר מאיזביצא זצ"ל על מאמר חז"ל (בבא בתרא צ"ו ב) המתאר את ההשפעה של האדם על יינו, שעל ידי שהגבר יהיר, שיש לו גאווה והתנשאות, על ידי זה היין שלו, שבדרך כלל משמח לבב אנוש, בוגד, וגורם לכך שנולדת עצבות בלבו, וזה נגרם מסיבת הגאווה.
הוא מבאר שם שלמרות שבששת ימי המעשה יש לאדם קושי להתגבר על שלוש המידות הללו, מנוחת השבת מסייעת לאדם לברר איך להשתמש בקדושה בתכונות של הכבוד, הקנאה והתאווה.
