הכרעות במצבי ספק

נושא:
סוגייתנו היא חלק מרצף משניות שעוסקות במצב בו נפל בית על מספר אנשים שהיו בו, וכעת אנו ניצבים בפני שאלה שיש להכריע בה: כיצד יחולקו הנכסים שלהם?

שאלות תג"ל:
מה עומד מאחורי ההכרעות "יחלוקו" ו"נכסים בחזקתן"? במה חלקו בית הלל ובית שמאי?

הסבר דרך תג"ל:
לפי פשוטה של משנה, נראה שהשאלה איתה התמודדו התנאים היא כיצד מתמודדים מבחינה משפטית עם מצבי ספק חמורים, בהם איננו יודעים כלל מה בדיוק התרחש. ישנם מצבים בהם העובדה שרכוש מסוים נמצא בחזקתו של אדם – אכן עשויה ללמד כי רכוש זה הוא בבעלותו, או לכל הפחות יש סיכוי סביר לכך.
אולם, במקרה שלנו, היותו של הממון קודם לנפילת הבית בבעלותו של אחד מהצדדים בויכוח – אינו מלמד דבר על הבעלות כעת. ודאי לנו כי התרחש כאן אסון שטרף לצערנו את הקלפים, ועל כן – אנחנו לחלוטין לא יודעים למי הנכסים שייכים.
בית שמאי סוברים שבמקרה כזה אין כלל משמעות למצב המשפטי-ממוני ששרר קודם לאירוע. כיוון שאנחנו נמצאים בחוסר ידיעה גמור – הוא "מנטרל" את המצב המשפטי שקדם לו, וממילא האפשרות היחידה לחלוקה הוגנת של הנכסים תהיה "יחלוקו".
לעומתם, בית הלל תפסו את ההתמודדות עם מצב הספק בתחום הממוני באופן שונה. ייתכן והם סברו כי במצב כזה מוטב לנו "להתעלם" במובן מסויים מן הספק שנוצר, ולחזור אל הדברים האחרונים שהיו בידיעתנו. החלוקה ההוגנת איננה צודקת, כי היא בוודאי איננה תואמת את האמת. מה שנותר בידינו, הוא לחזור אל הדבר האחרון שידענו בוודאות – "נכסים בחזקתן".
אמנם, ייתכן ואפשר להסביר את דעתם של בית הלל גם בצורה אחרת. בית הלל סברו כי ההתמודדות המשפטית עם מצב הספק היא דווקא באמצעות מתן משקל לשיקולים משפטיים גם בתוך המצב של חוסר הידיעה. על אף ששיקולים אלו אינם יכולים לשמש כ"ראיה" לאחד מן הצדדים במקרה זה – דווקא בהמשך בחינת המציאות בעזרת הכלים הללו דווקא הוא שיוכל להכניס מעט סדר בתוך המצב המסופק הלוט בערפל. 

מה אתה חושב? 
מדוע במקרה של "נפל הבית עליו ועל אמו", לדעת בן עזאי, יסכימו בית שמאי ובית הלל?