מסכת עבודת כוכבים דאברהם אבינו
עבודה זרה דף יד ע"ב
"א"ל רב חסדא לאבימי: גמירי, דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין, ואנן חמשה תנן, ולא ידעינן מאי קאמרינן".
ניתן היה להבין שרב חסדא מצביע על גדלותו של אברהם אבינו שהיה בקי בארבע מאות פרקים, בעוד אנחנו אפילו בחמישה שבידינו איננו בקיאים כדבעי.
אלא שלפי זה לא מבואר למה העניין אמור דוקא במסכת עבודת כוכבים. וכי לא היה אברהם אבינו בקי גם בשאר מקצועות התורה? והרי "אפילו הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע" (בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סד סימן ד).
אלא שכתב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים א הלכה ג:
"והתחיל {אברהם} לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם, שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה...
וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו".
והביא המגדל עוז מקור לדברי הרמב"ם בגמרתינו.
כלומר, שמסכת עבודת כוכבים של אברהם אבינו היתה בידו כלי מלחמה למיגור מיני העבודה הזרה שפרצו לרוב בימיו. והוא נצרך לבאר את כל פרטיהם, טעויותיהם, ותיקוניהם, כדי ללמד דעת את הפורשים מהן.
אם כן המספר הרב של ד' מאה פירקי מורה דוקא על הטומאה הרבה של העמים בימיו.
ובימי רב חסדא כבר נתבטל יצר דעבודה זרה (מסכת ערכין דף לב ע"ב), וכבר איננה מצויה ופרוצה כל כך בישראל.
