וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא
סנהדרין כא ע"ב
"וכותב לו ספר תורה לשמו, יוצא למלחמה - מוציאה עמה, נכנס - הוא מכניסה עמו, יושב בדין - היא עמו, מיסב - היא כנגדו, שנאמר (דברים יז, יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו".
ובהמשך הגמרא ביארה הברייתא: "עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שנאמר (תהלים טז, ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט". כלומר לא אפול מלהחזיק את מחשבתי בדברי הספר שבימיני.
דברים אלו דומים לדברי רבי יצחק במסכת ברכות דף כג ע"ב: "הנכנס לסעודת קבע - חולץ תפיליו ואחר כך נכנס. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: מניחן על שלחנו, וכן הדור לו. ועד אימת? אמר רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכה"
לפיכך עולה שפירוש "וכן הדור לו" – וכן ראוי לו שיהיו לפניו ובמחשבתו אפילו כשאינו קושרם ושיהיה מסובב בדברי התורה שלפניו.
