מניעת עינוי דין בבקיעת הים
הרב דב קדרון
סנהדרין לה ע"א
אסור לענות את דינו של אדם שנידון למוות, לכן פוסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק יא הלכה ב):
אין דנין דיני נפשות לא ערב שבת ולא ערב יום טוב שמא יתחייב ואי אפשר להורגו למחר ואסור לענות את דינו ולהניחו אחר השבת.
על פי זה ביאר מהרי"ל דיסקין (בראשית פרק כב פסוק ג) את דברי המדרש (רבה סוף פ' נ"ה ופרשת בשלח פ' כ"א): "בזכות אברהם אני בוקע להם הים כו' שנאמר ויבקע עצי עולה, ואומר ויבקעו המים".
לכאורה לא ברור מה הקשר בין אברהם שביקע עצי עולה לעקידה לבין בקיעת ים סוף, ואיזו מדה כנגד מדה יש כאן.
הוא מסביר שיש לדייק למה בקע אברהם את העצים בבית ולא במקום העקדה בהר המוריה, אלא כיוון שאברהם אבינו ע"ה לא לקח עמו שה להקריב קרבן כי אם יצחק בנו יהיה לעולה, אילו היה מבקע את העצים בהר המוריה בפני יצחק, ושם היה יצחק כבר יודע שהוא יהיה לעולה, היה לו ליצחק עינוי דין גדול, וזהו דבר אסור. בדומה לכך, כדי למנוע עינוי דין אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה אתה תבקע את הים בפעם אחת ולא מעט מעט, דהיינו בכל מקום שילכו בני ישראל תהיה יבשה, כי אם לא היו נבקעים המים בבת אחת יהיו לפניהם מים ויפחדו בכל שעה ללכת הלאה שמא יש שם מים, וזהו גם כן מעין עינוי דין. וזוהי כוונת המדרש: בזכות אברהם אבינו ע"ה שלא רצה לענות הדין, כן גם אתה תעשה כן, וזוהי אכן מדה כנגד מדה, וזהו מה שאמר הקב"ה למשה (שמות יד,טז): "ונטה את ידך על הים ובקעהו", היינו שיבקע כולו בבת אחת.
