מי היה זקן מלא רחמים?
הרב דב קדרון
סנהדרין לו ע"א
הרמב"ם פוסק להלכה (הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ג) שאין ממנים בכל הסנהדרין זקן מופלג בשנים, מפני שיש בו אכזריות.
בעל ספר שיר מעון (בראשית כב,א) כותב שבאופן טבעי הרבה בני אדם אין להם כל כך אהבה וחבה לבניהם, אלא רק ההכרח מה שבטבע יש קצת נטייה להם, ובפרט זקנים שנתקרר דמם בקרבם כבר, כמו שמוכח מההלכה הזו.
והנה לפי זה היה אפשר לחשוב שגם אברהם אבינו, שהיה זקן כאשר נולד בנו, לא הרגיש כל כך רגשות חזקים של אהבה ורחמים כלפיו, ואין להתפלא אם היה מוכן להקריבו לעולה.
כדי ללמדנו שלא כך היה, אומר המדרש על הפסוק שבו מתחילה פרשת עקדת יצחק: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה": "אחר מאי, אחר מה דכתיב ויטע אשל בבאר שבע".
את הקשר בין הדברים מבאר בעל שיר מעון: שסיפר לנו הכתוב תחילה "ויטע אשל", ודרשו חכמינו ז"ל (ב"ר נ"ד ח'): "פונדק וגן", כמו שאמרו במדרש (שם) שהאכיל לעוברים ושבים כל מאכלות מאווי לבם בחנם. והנה איש חסיד כזה אשר הוא עצמו החסד כמו אברהם אבינו וטוב לב, פשיטא שיש לו אהבה ורחמנות על בנו ובפרט בנו יחידו, לכן אחר שנאמר: "ויטע אשל", שנתגלה לכל העולם חסדו וטובת לבו, מובן שדבר גדול הוא שהיה אברהם אבינו מוכן להקריב את בנו, ועל זה נאמר: "והאלהים נסה את אברהם", וכמו שאומר המדרש (ב"ר נ"ה א') גדלו בעיני העולם, כמו שפירשו במדרש (שם נ"ו י'): "כי עתה ידעתי" הוא מלשון הודעתי לעולם.
