עין טובה / רפי זברגר

שבועות כה ע''א
 

המשנה פוסקת מספר הלכות נוספות בהלכות שבועת ביטוי, נצטט חלק מהן והדוגמאות לאותן הלכות המובאות גם כן במשנה:
אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים.
גם אם נשבע על דברים של אחרים, חייב עליהם קרבן אם עבר בשוגג (וכמובן חייב על דברים של עצמו).
ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש.
וכן, חייב קרבן עולה ויורד גם אם נשבע על דברים ''שאין בהם ממש'' שהן ''פעולות מופשטות'' ועבר עליהם בשוגג (וכמובן חייב על דברים ש"יש בהם ממש" כמו שבועה על חפצים וכדו') .
הגמרא מדגימה את שני הפסקים:
כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי.
אלו דוגמאות לדין הראשון, שאדם מתחייב שבועה גם אם נשבע שיתן או שלא יתן לאיש אחר, בעתיד (אתן) או בעבר (נתתי).
שאישן ושלא אישן, שישנתי ושלא ישנתי, שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק, שזרקתי ושלא זרקתי.
המשנה מדגימה בשני סוגי דוגמאות שבועות ביטוי לדברים "שאין בהם ממש":
1. שבועה על שינה או אי שינה, בעבר או בעתיד הינה דוגמא ראשונה ל''דבר שאין בו ממש'', שהרי שינה אינה דבר מוחשי שאפשר להחזיק אותו.
2. הדוגמא השנייה עוסקת בשבועה על זריקה או אי זריקת אבן לים, בעבר או בעתיד. גם שבועה זו מיוחסת ל''דבר שאין בו ממש'' כיוון שאין שום משמעות לתוצאות פעולה זו (מה לי אבן כאן, מה לי אבן בים).
שבועות אלו מחייבות קרבן אם עברו עליהן בשוגג.  
 

הנושא

מקשה הגמרא על הדוגמא הראשונה ל''דבר שאין בו ממש''
איני והא אמר רבי יוחנן: האומר שבועה שלא אישן שלושה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר.
הגמרא מבינה את הדוגמא של המשנה על שבועה שלא אישן כפשוטו – שבועה שלא אישן בכלל. ומכאן מקשה הגמרא מדברי רבי יוחנן אשר פסק כי שבועה על אי שינה למשך שלושה ימים אינה תקיפה, שכן אדם אינו יכול להחזיק מעמד מבלי לישון שלושה ימים רצופים. לכן פוסק רבי יוחנן כי מלקין אותו על שבועת שווא, ומותר לו לישון מיד, כיוון שכאמור שבועת ביטוי זו לא חלה כלל וכלל, וזו סתירה לכאורה למשנתנו.
התם דאמר שלושה הכא דלא אמר שלושה:
נעיין בפירוש הרשב''א על תירוץ זה:
.. וכן בנשבע שלא אישן צריך שלא יישן יום או יומים עד פחות משלושה ימים, דמסתמא כל מה שאפשר לו לעמוד בלא שינה נשבע, אבל שלשה על מה שאי אפשר - לא נשבע, שהרי אי אפשר לעמוד בלא שינה שלושה ימים, כן נראה לי.
הרשב''א שואל, הרי לכאורה כשאדם נשבע שלא יישן ולא נקב טווח זמנים, לכאורה משמע לא יישן כלל, כפי שחשבנו בשאלת הגמרא, ועונה הרשב''א כי תשובת הגמרא מלמדת אותנו לפרש את דבריו כך ששבועתו תחול, והזמן המכסימלי שאדם יכול ללא שינה הוא קצת פחות משלושה ימים, ואם כן, זאת הייתה כוונתו, ולכן השבועה חלה. 
    

מהו המסר?

למדנו מדברי הרשב''א לפרש דברים סתומים של אדם לכיוון החיובי. במקרה דנן "הכיוון החיובי" הוא לקיים את השבועה ולכן מפרשים כי כוונתו הייתה להישבע לא לישון למשך קצת פחות משלושה ימים.
נלמד מכאן להשתדל לפרש דברים סתומים של אנשים, תמיד לכיוון החיובי: ראייה טובה, מבט טוב ולימוד זכות.
 
  
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף,  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]