מדוע שונא מתנות יחיה?
הרב דב קדרון
סנהדרין עה ע"א
רש"י (ד"ה ואם איתא) כותב שכאשר נעמן אמר לאלישע שיצטרך להשתחוות לעבודה זרה בבית רימון, אלישע לא היה מחויב להוכיחו, כי במצוות תוכחה נאמר (ויקרא יט,יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", כלומר שאין חיוב להוכיח אינו יהודי.
בקובץ ישורון (כרך י"ג ע' רסא) מובא שהרה"ג יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, שאל את הגאון מטשעבין אם גם כאשר גוי נותן מתנה לישראל שייך לומר "שונא מתנות יחיה", והשיב לו שמבואר בסמ"ע (סימן רמט סק"ד) שהטעם לעניין שונא מתנות יחיה, הוא כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף לבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהם, ומאחר שרש"י (הנ"ל) כותב שבגוי אין מצות תוכחה, ממילא לא שייך הטעם של שונא מתנות יחיה במתנה שמתקבלת מגוי.
אולם יש להעיר שיש גם הסברים אחרים לפסוק ולפיהם אין הבדל בין מתנה שמתקבלת מיהודי או מגוי, כמו שמבאר הגר"א (משלי טו,כז) שמי שנוטל מתנות, מחמת שהוא מצפה ועיניו ייחלו למתנה, כאשר לפעמים לא יובא לו - יושב בצער, ולכן נאמר: "שונא מתנות יחיה", שחייו חיים, כי הוא עצמאי ולא תלוי באחרים, להיפך מהאוהב ומצפה למתנות שחייו אינם חיים.
גם מדברי הרמב"ם נראה שהמעלה של שונא מתנות היא עניין עצמי של מידות האדם, ולא רק כדי שיוכל להוכיח אחרים, לכן אין הבדל בין מתנה שמתקבלת מיהודי או מגוי, כפי שהוא כותב (בסוף הלכות זכיה ומתנה):
הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא בוטחים בה' ברוך שמו לא בנדיבים, והרי נאמר ושונא מתנות יחיה.
