הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין עה ע"א

"אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? - רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות. ולינסבה מינסב! - לא מייתבה דעתיה, כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם".

התלמוד הבבלי מובא שתי דעות מדוע אדם שחולה מאהבה למישהי שאם לא יראה מסויימת ימות?

א. היא אשת איש. אשת איש זה עריות שדוחה פיקוח נפש.

ב. היא הייתה פנויה. ועדיין עדיף שהוא ימות מפני:
1. אם תעמוד ערומה זה יבזה את משפחתה.
2. זה יגרום לכך שהבנות יהיו פרוצות בעריות.

התלמוד הבבלי שואל על דעה ב נגיד לאיש להתחתן עם האישה והכל יהיה בסדר? ועונה שלא יעזור שיתחתן אתה מפני שהתאווה שלו היא בגלל שיש פה איסור, אם התחתן התאווה שלו תישאר.

לעומת התלמוד הבבלי התלמוד הירושלמי (שבת יד ד) בדעה ב שאומרת שמדובר בבחורה פנויה. התלמוד הירושלמי אומר שברמת עיקרון אין בעיה להסתכל על פנויה במצב של סכנה ומביא שכך פסק רבי אלעזר.

פה אסרו בגלל שתי סיבות:

1. אמנם עכשיו היא פנוה, אך כשהסתכל עליה הייתה אשת איש ואסורה עליו.

2. מדובר באשה חשובה שלא תתחתן אתו

לפי ההסבר השני בירושלמי אסור להסתכל גם על פנויה במקרה שהדבר לא יביא לידי נישואין. לא ברור האם זה בגלל שהתלמוד הירושלמי סובר את הסיבות של הבבלי, או בגלל שהירושלמי סובר שעריות זה גם להסתכל על פנויה.

לפי התלמוד הירושלמי משמע שבאופן עקרוני היה ניתן לפתור את הבעיה אם היה מתחתן עם הבחורה. בניגוד לתלמוד הבבלי שאין פתרון לתאוות איסור.

ונראה לי שהבדל זה מתבטא באשת יפת תואר (ירושלמי מכות ב, ו):

שיטת הבבלי היא שמכיוון שאין פתרון לתאוות איסור, ניתן לבעול את האישה לפני שמתחתנים שעדיין לא מותרת עליך, כי אם תתחתן איתה ואז תבעל התאווה תשאר.

לעומת זאת לפי שיטת הירושלמי ניתן להפוך את התאווה האסורה לתאווה מותרת ע"י שמחתנים איתה ולאחר מכן בועלים אותה.

הבדל נוסף בתלמודים הוא במקרה שהראיה הייתה במקרה שהאשה אסורה ואז נהפכה למותרת. הבדל זה מתבטא באביגיל.

התלמוד הירושלמי (סנהדרין ב ג) בא לאביגיל בביקורת על כך שחושבת על דוד שהיא אשת איש ולכן התלמוד הירושלמי אומר שאביגיל הולכת לדוד מורד י משמה. לעומת זאת התלמוד הבבלי משבח את אביגיל על כך שחושבת קדימה.