חשיבות המעשה לפי העושה

הרב דב קדרון

סנהדרין עט ע"ב

במשנה יש וויכוח בין רבי שמעון לחכמים, איזו מיתה חמורה יותר: סקילה או שריפה. רבי שמעון טוען ששריפה חמורה יותר וההוכחה שלו היא: זוהי המיתה שנתנה התורה לבת כהן שזינתה, שהיא העבירה בסיווג החמור ביותר.

נמצא שלפי רבי שמעון עבודה זרה פחות חמורה ממנה, שהרי העונש על עבודה זרה הוא סקילה, וחומרת העונש מהווה מדד לחומרת העבירה, כמו שכתב הרמב"ם (פיה"מ אבות ב,א).

בעל ספר מרגליות הים הקשה על כך ממה שרבי שמעון עצמו (לעיל עד,א) אומר שעבודה זרה הוא פגם גבוה ולכן יותר חמור מאשר פגם הדיוט, ולכאורה הפגם של בת כהן זהו פגם הדיוט יחסית לעבודה זרה, אם כן קשה מדוע העונש על עבירה זו חמור יותר מאשר על עבודה זרה.

יישוב לכך הוא מביא בשם ספר חמדת ישראל (מהגרמ"ד מצוה ל"ב) הכותב שגם בבת כהן זהו פגם גבוה, עד שאביה מתחלל על ידה, דבר שלא קיים בפגם של מי שאינה בת כהן. מדבריו עולה שיש חומרה יתירה לעבירה שנעשתה על ידי בת כהן, יותר מעבירה דומה שנעשתה על ידי אחרים שאינם כוהנים.

גם בספר לקח טוב (מהגר"י ענגל כלל ו) כתב שקדושת הכהונה מתפשטת על כל המצוות שכוהנים מקיימים, לכן חילול שבת של כהן חמור מחילול שבת של כל אדם מישראל, והביא לכך מקורות שונים.

נמצא שכל מצווה או כל עבירה נידונת לא רק על פי חומרת המעשה אלא גם על פי מעמדו של האדם העושה אותה.