מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
צורת התפילה והסנגוריה על בני ישראל, שרצויה לפני הקב”ה
הרב צבי שפיץ
סנהדרין קט ע"א-ע"ב
הגמ' בסנהדרין (קט.,:) מתארת בהרחבה את אכזריותם ועיוות משפטם של אנשי סדום. ואחר כל זאת יש להבין, מהי הסיבה שאברהם אבינו סינגר על אנשי סדום הרשעים כ"כ. ולמה הקב"ה אהב את דברי הסנגוריה האלו.
ויש לבאר בזה בס"ד, ע"פ המדרש רבה בבראשית (מט, ט), שם מבואר בהרחבה בקשת אברהם מהקב”ה, שלא ישחית את סדום: רב יהודה ב”ר סימון אומר שאברהם אמר לקב”ה, שיש בהחרבת סדום חילול ה’, מכיוון שכל שופט בארץ אם ירצה לעשות עוול, יש שופט אחר שימנע זאת ממנו. אבל מאחר ולקב”ה אין מי שיכול למנוע ממנו מלעשות את רצונו, נמצא שיכול לעשות עוול במשפט ללא כל הגבלה, וזה חילול ה’ גדול.
רב אדא אמר, שאברהם אמר לקב”ה, שמכיוון שנשבע שלא יביא מבול לעולם, אם הוא מפרש את דבריו, שרק מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש הוא כן מביא, בכך הוא מחלל את שבועתו בעיני הבריות, שאומרים שזאת הערמה על השבועה.
רב לוי אמר, שאברהם אמר לקב”ה, שאם הוא ידון במידת הדין את אנשי העולם למרות שיש להם יצר הרע – אי אפשר לעולם שיתקיים. ורק אם ידון את אנשי העולם במידת הרחמים, העולם יוכל להתקיים. ולכן מבקש מהקב"ה שירחם על אנשי סדום וידונם במידת הרחמים.
והנה כתוב שם במדרש, שהקב”ה לא ענה לו ישירות על טענותיו, אלא קרא עליו את הפסוק בתהילים (מה, ח) “אהבת צדק ותשנא רשע – על כן משחך אלוקים... שמן ששון מחבריך”. כלומר, בגלל שאהבת לצדק את בריותי ומאנת לחייבן, לכן בעשר דורות שמנח עד אברהם לא דיברתי עם אף אחד מהם, אלא רק אתך, ולמרות שהיו ביניהם גם כן צדיקים, ע”כ.
כיצד סינגר אברהם על סדום
והנה אם נתבונן בדברי רבותינו במדרש, וכן ממה שכתוב בתורה נבחין, שאברהם אבינו לא ניסה להסביר או לפרש את מעשיהם של אנשי סדום, והסכים עם כך שהם נהגו ברשעות ובאכזריות. אלא שמסיבות אחרות שאינן קשורות כלל למעשיהם, הוא טען לקב"ה שצריכים לחוס עליהם. מאחר ויש בכך חילול ה’, וכן שנראה בעיני בני האדם שיש כאן עיוות המשפט. ומוכח מדברי הקב”ה, שצורת תפילה וסנגוריה כזאת הוא אוהב לשמוע. ואדרבה הוא הגדיר את תפילתו – אהבת לצדק את בריותי. וזאת למרות שאברהם לא אמר שום מילה טובה על אנשי סדום.
כיצד סינגר משה רבינו על בנ”י לאחר חטא העגל
ובצורה דומה היתה גם תפילת משה רבינו אל הקב”ה, לאחר שחטאו בני ישראל בחטא העגל, ורצה הקב”ה לכלותם כמבואר בפ’ כי תשא (לב, י-יד). שמשה התפלל לקב”ה שימחל להם, כי אחרת יהיה חילול ה’ בעיני מצרים ושאר אומות העולם. שיאמרו, שאין בכוחו להילחם מול שלושים ואחד מלכים ששלטו בארץ ישראל. וכן שהקב”ה יזכור להם מה שנשבע לאבותיהם: אברהם, יצחק ויעקב, להנחיל לבניהם את הארץ, ולהרבות את זרעם.
ובמדרש רבה שם (מג, ד) מובאות טענות נוספות שאמר משה לקב”ה: אמרת לי בסיני “אני ה’ אלוקיך”. אלוקיכם – לא נאמר, אלא – אלוקיך בלשון יחיד. כלומר, רק אותי הזהרת שלא לעשות פסל ולא אותם, ואני הרי לא עשיתי פסל. ועיין שם טענות נוספות מהסוג הזה. וגם שם נאמר על משה את הפסוק במשלי (טז, יד) “ואיש חכם יכפרנה”, שהקב”ה אהב את צורת התפילה של משה לסנגר על בני ישראל. ולכן נאמר בתורה שם (פסוק יד) “וינחם ה’ על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו”.
הצורה הרצויה של התפילה לזקוקים לישועה
נמצאנו למדים, שכדי לסנגר על בני אדם, ובפרט על בני ישראל, בין על הכלל, ובין עבור יחידים, ולבקש בשבילם ישועה מחמת הסנגוריה, אסור לפרש את מעשי אותם בני אדם לטובה ובצורה מסולפת. כי מלבד שבמקרים רבים יש שקר בדברים אלו, והקב”ה כולו אמת. יש בכך גם כעין כפירה ר”ל במשפטי ה’, שכאילו המתפלל אומר לקב”ה, שהוא לא פירש טוב את מעשיהם של החוטא או של החוטאים, ולכן טעה בהחלטתו ר”ל. אלא לעולם משפטי ה’ אמת צדקו יחדיו, והקב”ה אוהב שמתפללים ומסנגרים על בניו ובפרט כשמתפללים על היהודיים שירחם עליהם מסיבות צדדיות שאינן קשורות כלל לחוטאים ולמעשיהם. ובתנאי – שהדברים שיאמרו לפניו יהיו אמת. כשם שאברהם ביקש רחמים וחנינה על אנשי סדום כדי שלא יהיה חילול ה’, ומהטעמים הנוספים שהוזכרו לעיל בשם המדרש. וכך גם משה ביקש רחמים וחנינה על בני ישראל לאחר חטא העגל, כדי שלא יהיה חילול ה’ או בגלל השבועה או השכר הרב שמגיע לאבותיהם עבור מעשיהם הטובים, כמבואר בהרחבה שם בדברי רש”י (לב, יג). ולא סינגרו בתפילתם על עצם מעשיהם הרעים.
כיצד סינגר גדעון על אנשי דורו
ובאופן דומה מצאנו גם בספר שופטים (ו, יא-יד) אצל גדעון שנעשה שופט על ישראל. וכאשר התגלה אליו מלאך ה’ בזכות מצוות כיבוד אב שעשה, ואמר לו: “ה’ עמך גבור חיל”. ענה לו גדעון: “בי אדני, ויש ה’ עמנו, ולמה מצאתנו כל זאת וכו’”. ומבואר שם ברש”י, וברד”ק ע”פ מדרש תנחומא בפ’ שופטים, שגדעון ענה למלאך, שהקב”ה צריך לעשות להם ניסים בזכות אבותינו שהוציאם ממצרים, ממה נפשך. אם אבותינו היו צדיקים – שבזכותם יושיע אותם הקב”ה כעת מידי הפלישתים שמרעים להם. ואם הם היו רשעים, ולמרות זאת הוציאם הקב”ה ממצרים מבלי להתחשב במעשיהם, א”כ גם כלפיהם ינהג כך. ובגלל דברים אלו זכה גדעון שמיד נגלה אליו הקב”ה ואמר לו: “לך בכוחך זה שסינגרת על בני, והושעת את ישראל”.
הרי שאע”פ שבדורו של גדעון היו רוב היהודיים עובדי עבודה זרה, ואפילו בבית שלו אביו גידל ופיטם במשך שבע שנים בהמה לע”ז, בכל זאת סינגר גדעון על בנ”י מסיבות אחרות ואמתיות, ומחמתן ביקש מהקב”ה שיושיע את בנ”י. והקב”ה אוהב צורה כזאת של תפילה וסנגוריה, ובזכות דברים אלו, הוא התגלה ישירות לגדעון, והושיע אותו במלחמתו עם הפלישתים כמבואר שם בנביא.
המסקנה הנלמדת עבורנו
לאור האמור יש לנו ללמוד, שרצון הקב”ה שנתפלל אליו גם במקרים הקשים ביותר, וגם כשמידת הדין מתוחה כלפי אדם יחידי או כלפי ציבור גדול. ואפילו אם באמת ישנם דברים רבים שבהם הם מתנהגים שלא כשורה, אולם אם מתפללים לקב”ה למשל, שאם יושיעם - יגרם בכך קידוש ה’. ובפרט אם המתפלל מקבל על עצמו, לפרסם ברבים את קידוש ה’ שנעשה כאן, בניגוד לדעת הרופאים או מומחים אחרים. או שמבקשים מה’ להיענות בגלל מעשיהם הטובים שעשו אבות הנזקקים לישועה, ואפילו אם הם חיו מאות או אלפי שנים לפני כן. תפילה כזאת וסנגוריה כזו על הנזקק או על הנזקקים לישועה, הינה רצויה ביותר לפני הקב”ה, ויש לה סיכויים טובים יותר שתתקבל לרצון לפניו – גם בזמן הזה.
וזוהי עצה הגונה ורצויה לכל יהודי באשר הוא. ואפילו שאינו ת"ח, וצדיק וכו', ומחשיב את עצמו כאדם פשוט ביותר. שעליו לדעת ולהפנים, שהקב"ה מעוניין לשמוע בכל עת גם תפילות אלו כשבאין מתוך הלב היהודי. ויש בכוחן לפעול טוב בשמים – לא פחות מתפילותיהן של אנשים שגדולים ממנו בתורה ויר"ש.
