על מה מקטרגת מידת הרחמים?
הרב דב קדרון
סנהדרין קח ע"א
אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל.
מדוע דווקא גזל מעורר כל כך את מידת הדין?
ביאר ר' איצל'ה בלאזר זצ"ל (כוכבי אור מאמר סט) שבדרך כלל יש חלוקה ברורה בין מידת האכזריות למידת הרחמנות. אדם אכזרי עלול לפגוע בכבוד זולתו לגדף ולחרף וגם להכות הרבה יותר ממי שהוא בעל רחמים. אולם לפעמים יש מציאות להיפך, אשר בעל רחמים בטבע יכעס ויתקצף יותר על זולתו ממי שהוא אכזרי, למשל, איש אחד מכה רעהו בשוק בחנם ועל לא דבר, האכזרי יעבור ולא יתפעל כלל מהצער של המוכה, וממילא לא יכעס על המכה, אולם אם יעבור איש צדיק מלא רחמים וחמלה, כאשר ישקיף בכל הנבלה ויראה צער המוכה, בחום הרחמנות שלו יעורר לבבו לכעוס ולהתקצף על המכה לשלם לו כגמולו.
לכן כתוב לגבי לווה שהמלווה לא החזיר לו את כסותו (שמות כב,כו): "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי", כי השוכן בשמים, מקור הרחמים והחמלה, כאשר ישקיף על המוכה, על ידי מדת הרחמנות יבוא חרון אף על המכה, זהו "ושמעתי כי חנון אני".
בדרך כלל בכל העבירות מדת הדין מקטרגת ומדת הרחמים להיפך, תעביר חרון, לא כן במי שמענה ח"ו יתום ואלמנה, שגם מדת הרחמים נהפכת למקטרגת והעונש קשה. "ושמעתי כי חנון אני" - ה' ישמע להעניש בגלל רחמיו ומדת החנינה. כך היא גם התוצאה של עוון גזל, מדת הדין ומדת הרחמים שניהם ביחד יקטרגו, ולכן נחתם גזר דינם של דור המבול דווקא על עוון זה.
